מצלמים לנובה סרט תדמית

טוב, אז החלטנו שכדאי לעשות לנובה סרט תדמית, הפעם אמיתי ולא מצויר, שאולי יעזור להכניס קצת כסף (סרטון האנימציה מכוון בעיקר להסביר את הקונספט של נובה לסטודנטים ולחבר'ה הצעירים יותר).

מסתבר שלהכניס קצת כסף זה לא דבר פשוט, גם בשביל רעיון מוצלח כמו נובה. החברות הגדולות מעדיפות בכל זאת לתת סכומים גדולים ומתוקשרים יפה, והחברות הקטנות עדיין לא מבינות כל כך מה יוצא להן מזה. העניין הוא שמתחיל כאן גלגל מרגיז - בעיתונים לא יכתבו על פרויקט קטן, שלא מעורבות בו חברות גדולות, וחברות גדולות לא יתערבו בפרויקט קטן שלא כותבים עליו בעיתונים. נצטרך למצוא דרך לצאת מזה. בינתיים, סרט תדמית בהפקה סטודנטיאלית אמור לעזור לנו להעביר את המסר של נובה ביתר חדות. קשה להעביר מסר שלא נכנס במשפט אחד ופשוט. בכל פעם שמנסים להסביר מה זה נובה, זה דורש הסבר מקדים - מה זה עמותות? למה הן צריכות עזרה? איזה סוג של עזרה הן צריכות?

עם זאת, יותר ויותר אנשים הופכים מודעים - היי, אפילו בפקולטות למנהל עסקים באוניברסיטאות כבר יש תוכניות להכשרת מנהלים למלכ"רים. כנראה שברור לכולם שכדאי שעובדים סוציאליים יעסקו בתחומם המקצועי, ולעמותות יהיו מנהלים שמבינים בניהול.

אז החלטנו להכניס לסרט את הפרויקט הכי גדול שלנו עד היום, וזה שגם מצטלם הכי טוב - כלים שלובים.

למי שלא יודע, הפרויקט הזה כולל כמה מפעלים שיקומיים לאוכלוסיה בעלת צרכים מיוחדים, שצוותי נובה הראשונים התחילו לעבוד עימם ב-2003. מסתבר שהתנהלות המפעלים הללו נתקלה בקשיים - לא הייתה הפרדה בין פסי ייצור, לא היה רישום מלאי, לא ידעו כמה צריך לייצר וכמה מתעתדים למכור, ואת חומרי הגלם רכשו בחנויות הרגילות במחירים גבוהים.

אז כמה סטודנטים מהנדסת תעשייה וניהול נכנסו לעובי הקורה, וכתבו דו"ח אבחון למפעלים. לאחר מכן, היה צורך לשפר את נושא שיווק המוצרים, שנמכרו עד אז במפעלים עצמם, הרחק מהעין הצרכנית הרלוונטית במרכז הארץ בעיקר.

כמה מוכשרים מבצלאל, החלו לעבוד על המיתוג, האריזה, הלוגו וכל מה שעשוי לסייע להדגיש שלא מדובר במוצרים נחותים - אל תקנו אותם כדי לעשות טובה לאף אחד! קנו אותם כי אלו מוצרים יפים וטובים, בדיוק כמו מוצרים בכל חנות רגילה. הערך המוסף הוא שהם יוצרו על ידי בעלי צרכים מיוחדים.

אחרים בחנו חלופות לנקודת המכירה, בדקו אפשרות לשכור שטח בדיזנגוף סנטר, ולבסוף יצרו קשר עם אדון פישמן, בין השאר מבעלי רשת הום סנטר, שהחליט להקדיש שטח נכבד מחנות הדגל של הרשת בשפיים, כדי לפתוח חנות בתוך חנות, שתמכור את כלי הבית והמתנות המיוצרים במפעלים השיקומיים הללו.

בסופו של דבר נפתח לראשונה בישראל שטח מדף לממכר מוצרים ממותגים חברתית, בסיומו של פרויקט שמדגים היטב את המעגל (או המשולש) שסוגרת נובה, בשיתוף הפעולה בין המגזר העסקי, האקדמיה (לפחות מצד הסטודנטים) והמגזר השלישי.

נראה לי שהסרט מצליח להעביר את המסר בכמה דקות, בלי להפוך לטרחני, וגם בלי לנסות לסחוט דמעות כמו סרטי תדמית אחרים של עמותות. תודתנו נתונה לצוריה המפיקה ולטל הצלם והעורך המוכשרים, שביצעו את עבודתם ללא דופי, ובכיף גדול.

את התוצאה הסופית תוכלו לראות כאן:

האו"ם - ארגון לא אפקטיבי

מזכ"ל האו"ם קופי אנאן, מנתח במאמרו In Larger Freedom: Decision time at the UN, את האיומים הנשקפים למדינות העולם במאה ה-21, וקושר את אותן סכנות אחת בשנייה – הטרור קשור בהפצת הנשק הגרעיני, בעוני ובמחלות בכל העולם. לדידו, הפיתרון ההולם לבעיות אלו, יכול להימצא רק באמצעות שיתוף פעולה בינלאומי.

אך עם זאת, מוצא המזכ"ל, שהאו"ם במבנהו ואופן תפקודו הנוכחיים מתקשה לתת את המענה הדרוש לבעיות הגלובליות. המכשירים הבינלאומיים הקיימים כיום, אינם מספיקים להבטיח שהזכויות המוקנות לכל אדם באשר הוא, אכן נשמרות בפועל, וכי יש צורך ברפורמות משמעותיות לחיזוק הרלוונטיות, האפקטיביות והאחריות של הארגון. הוא מציע שינויים מבניים במועצת הביטחון, ובמזכירות האו"ם.

מר אנאן קורא למנהיגי העולם לחזק את הביטחון הקולקטיבי, לגבש אסטרטגיה גלובלית לפיתוח, לקדם את זכויות האזרח והדמוקרטיה בכל המדינות, ולהקים מערכות שיבטיחו שהתחייבויות אלו מתורגמות למעשים.

הוא ממליץ על גיבוש אמנה בינלאומית נגד טרור לסוגיו השונים (מה שלא הצליחו לעשות עד כה 12 אמנות אחרות שגיבש האו"ם בנושא), תוהה בנוגע לעתיד האמנה על אי הפצת נשק גרעיני (NPT), מציע לחזק את כוחה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בכל הנוגע לפיקוח, ולהגביל את נגישותם של גורמים שאינם מדינתיים לחומרים מסוכנים.

כמו כן הוא ממליץ על הקמת גוף בינלאומי חדש – מועצה לבניית שלום, שבה יגובשו אסטרטגיות ומדיניות, ויועברו משאבים במטרה לתאם את פעילות בניית השלום בעולם כולו. כל אלו, לדבריו, הינן פעולות מניעה שהעולם צריך לקיים, אך במידה ואלו נכשלות, האו"ם צריך לדעת להפעיל גם כוח.

אנאן מציין במאמרו אמנות, הסכמים, אסטרטגיות, תוכניות, פורומים בינלאומיים ועוד צורות אחרות של הסכמה בינלאומית על נושאים ספציפיים, כדרך לפתרון הבעיות. אך הוא אינו מתייחס לבעיות אקוטיות אחרות, הנובעות ממבנה האו"ם ומאופן פעולתו – כיצד מתמודדים עם הפגיעה באמינות האו"ם ושליחיו? כיצד יוצרים תמריצים אמיתיים, שיבהירו למדינות כי כדאי לשתף פעולה? כיצד יוצרים כוח הרתעה שיפעל לא רק על המדינות הקטנות והחלשות, אלא גם על הגדולות והעשירות?

ארגון בינלאומי אחר, אשר מצליח באופן יחסי להתמודד עם בעיות אלו, הוא ארגון הסחר העולמי, WTO. מדובר בארגון בינלאומי אשר כולל 150 מדינות חברות (נכון לאתמול, עם הצטרפותה של טונגה לארגון) ועוד מעל 30 מדינות במעמד של משקיפות.

אמנם בקרב הציבור קיים דימוי של ה-WTO כארגון שבו המדינות העשירות והמפותחות מכתיבות למדינות העניות, ודרכו למעשה מושלות בהן ללא צורך בכוחות מזוינים, אך בפועל ניתן לראות כי 32 מתוך 50 המדינות הלא מפותחות ברשימת האו"ם הצטרפו לארגון הסחר העולמי, וכי במוקד הנושאים הנידונים בימים אלו ממש בועידת הסחר בהונג קונג, נמצאים החקלאות והטקסטיל, אותם נושאים אשר ניסו המדינות העשירות להותיר בחוץ ללא הצלחה. עקרון הקונצנזוס על פיו מתקבלות ההחלטות ב-WTO, הינו גורם חשוב באיזון הכוח במערכת קבלת ההחלטות בארגון זה.

ב-WTO קיימת ההבנה כי ההסכמים הבינלאומיים הטובים ביותר אינם שווים הרבה, אם אין דרך לאכוף את ההתחייבויות שהמדינות החברות נטלו על עצמן. מנגנון אפקטיבי ליישוב סכסוכים מעלה את הערך המעשי של המחויבויות של המדינות החברות.

יישוב סכסוכים באופן מובנה וקצוב בזמן הוא חשוב. הדבר מסייע למנוע השפעות מזיקות של קונפליקטים בינלאומיים לא פתורים, ולהקל על חוסר האיזון שבין שחקנים חזקים וחלשים בכך שהסכסוכים נפתרים על בסיס חוקים יותר מאשר על בסיס עוצמה הקובעת את התוצאה הסופית.

מטרת מנגנון זה היא לספק ביטחון למערכת הסחר המולטילטרלית, ולהפוך אותה לצפויה יותר. המנגנון מצליח לאכוף את חוקיו לא רק על מדינות, אלא דרכן גם על גורמים פנים מדינתיים (חברות פרטיות למשל), המהוות את הנתח העיקרי של הסחר הבינלאומי. את החלטות המנגנון יש ליישם באופן מיידי, תחת צל האיום של סנקציות בסחר שיוטלו על מי שלא יעשה כן.

העובדה כי בארגון האו"ם לא קיים מנגנון אפקטיבי שכזה, היא המעיבה על האפשרות כי הרפורמות השונות שמציע אנאן, יצליחו במלואן.

למרות אזכור הצורך בשימוש בכוח לעיתים, קשה לאו"ם לאכוף את דרישותיו מן המדינות החברות. האמנה לאי הפצת נשק גרעיני שהזכיר, ויכולות הפיקוח של הסוכנות לאנרגיה אטומית, הן מוגבלות ביותר בלשון המעטה.

מדינות חתומות על האמנה עושות כרצונן, או פורשות ממנה, ללא תגובה תקיפה וחריפה מצד המדינות האחרות.

יכולת הפיקוח האמיתית על נגישות קבוצות טרור לנשק גרעיני כמעט ולא קיימת, במקרה שהמדינה המארחת קבוצות אלו אינה מעוניינת לשתף פעולה עם הקהילה הבינלאומית.

כמו כן, לא חסרות דוגמאות לחוסר היכולת של האו"ם לאכוף את עקרונותיו על המדינות החזקות. הדוגמא הבולטת לכך, היא סירובה של ארה"ב לחתום על אמנת קיוטו, הנוגעת בזיהום סביבתי, וחוסר היכולת לאלץ אותה לעשות זאת.

לא בכדי, מדינות רבות מביאות ל-WTO נושאים, אשר האו"ם הקים לפני שנים רבות סוכנויות לטיפול בהם, ביניהם נושאים סביבתיים, נושאי זכויות יוצרים, ונושאים של יחסי עבודה, אף שהקשר הישיר בין נושאים אלו לתחומי העיסוק המקוריים בהם נועד ה-WTO לטפל אינו חזק במיוחד. כל זאת נעשה מתוקף ההבנה כי ל-WTO יכולת טובה יותר מזו של האו"ם לטפל בנושאים שונים.

על ראשי האו"ם להבין כי כל היוזמות, ההסכמים וועידות הפסגה, כל האסטרטגיות המשותפות, וההתחייבויות של ראשי המדינות, לא יצליחו לפתור את אותן בעיות הרות גורל שמזכיר אנאן, ללא אמון של המדינות החברות במנגנונים של קבלת ההחלטות, וללא מערכת יישוב סכסוכים אמינה שתסייע לפתור את בעיות הפנימיות של הארגון ללא משוא פנים.

ארגון האומות המאוחדות חייב לפתח תמריצים למדינות לשתף פעולה (בדיוק כפי שלמרות שה-WTO הוא ארגון שההצטרפות אליו נעשית בהתנדבות, עדיין רוב מדינות העולם בחרו להצטרף אליו, מכיוון שהאינטרס שבהצטרפות היה ברור להן), אך יחד עם זאת, הוא צריך להבהיר למדינות העולם את המחיר שבהצטרפות, ולהגדיר תנאים להצטרפות לארגון.

טענתו של מזכ"ל האו"ם כי אין ברירה אלא לקבל לשורותיו מדינות לא דמוקרטיות, למרות שהבסיס לקיומו של הארגון, והטענה המרכזית שלו בנוגע לזכויות השמורות לכל אדם באשר הוא נובעים מקיומו של משטר דמוקרטי בכל המדינות החברות, מהווה סתירה שאי אפשר ליישב, והיא אבן נגף בתדמית הארגון.

הגדרת הדמוקרטיה כתנאי מקדים והכרחי לחברות באו"ם, עשויה להגביר את המכנה המשותף בתפיסת העולם של המדינות החברות, ולקדם את שיתוף הפעולה. זה עשוי להיות צעד ראשון בשיפור המנגנונים הבינלאומיים של האו"ם.

ברגע שמדינות יבינו כי כדאי להן להצטרף לאו"ם, בזכות מערכת התמריצים שהאו"ם צריך לפתח, וכי הן חייבות לעמוד בתנאים מסוימים כדי להצטרף לארגון זה, יקל על מציאת הפתרונות והדרך לאכוף אותם בפועל.

סרטון אנימציה לנובה

ירון מירלמן מארטפקטורי, חברה לשיווק ויראלי באינטרנט, התלהב מהרעיון של נובה. פשוט התלהב, ומיד ניגש ליצור לנו סרטון אנימציה שיעזור להסביר מה זה נובה, בצורה פשוטה ומעניינת.

והכל בהתנדבות מלאה - הסרטון.

עידן ברד בול פלוגטאג

עידן אוהב דברים שעפים באוויר. זה הדבר היחיד שמסביר מדוע הוא נכנס עם חברים שלו להרפתקה מורטת עצבים, שסופה בהתרסקות כלי טיס לתוך אגם הירקון.

בכל מקרה, הם בנו דאון מדהים, בהשראת כלי הרכב של הפלינסטונז, והתחפשו לדמויות האהובות מהסדרה.

כפי שאפשר לראות, עידן היה די מאושר לפני שצלל למים הלא כל כך צלולים של האגם, כשהוא לבוש בבגדיה של בטי ראבל, שמסתבר ששמה לפני הנישואין לבארני היה בטי ג'ין מקבריקר!

בסופו של דבר הם לא זכו בתחרות, למרות שהם טסו למרחק מרשים מאוד (וכנראה שגם טעות במדידת המרחקים של כל המתחרים גרמה לכך שהפסידו את הפרס הנחשק - השתתפות בתחרות העולמית בסן פרנסיסקו).

ללה בעפולה

שירי ואיתי פתחו את ללה Kitchen Bar בעפולה. ההרצה הסתיימה ואתמול בלילה הייתה מסיבת השקה רשמית. פשוט מעולה.

השאלה שכולם שואלים - למה דווקא בעפולה? אז קודם כל למה לא? המבחר בעפולה טרום-ללה די מצומצם, והריחוק מהמרכז מאפשר להציע אוכל מצוין (לכו על לביבות הבטטה או נתחוני העוף בבירה בתור מנות פתיחה), במחיר נגיש והגיוני.

השף איתי, עבד במקומות רבים בתל אביב עד שהחליט שהגיע הזמן לפתוח מקום משלו, והחליט לחזור לעיר הולדתו ולהציע לקהל המקומי מקום "תל אביבי" לחלוטין בעיצוב, באווירה וביחס המוקפד לאוכל.

אז אם אתם גרים בעפולה - בטח תגלו את ללה במוקדם או במאוחר. ואם אתם תל אביבים שלא חושבים שיש מנה ששווה לנסוע בשבילה שעה על כביש 6, קחו את ללה בחשבון בפעם הבאה שאתם נוסעים לצימר בצפון.

כנס סיכום מחזור ראשון של נובה

בכנס חגיגי, שנערך הערב (חמישי) באוניברסיטת תל אביב, ציינה עמותת נובה את סיום מחזור הפעילות הראשון. בכנס השתתפו בכירים מהמגזר העסקי, מן האקדמיה ומן המגזר השלישי. את המלגות ותעודות ההוקרה לסטודנטים אשר נטלו חלק בפעילות העמותה חילקו הגברת רעיה שטראוס בן דרור ומר גדעון פיינר, וכמו כן נשאו דברים ראשי העמותה, ורו"ח ניר זיכלינסקי, שותף בכיר בפירמת רואי החשבון BDO זיו האפט.

במהלך הכנס נאמה הגברת ורד סוויד, לשעבר ראש עיריית נתניה, וכיום יועצת ראש הממשלה לענייני חברה, אשר העבירה לחברי העמותה את ברכת ראש הממשלה אריאל שרון, על תרומתו הרבה של פרויקט נובה לחיזוק הקשר בין הקהילה, האקדמיה והעסקים.

עמותת נובה מקימה צוותי סטודנטים, המעניקים יעוץ עסקי ופיתוח אסטרטגי לעמותות וארגונים חברתיים. פעילות הצוותים ממומנת באמצעות שותפים מן המגזר העסקי, המשמשים כמנחים מקצועיים של צוותים אלו. באופן זה משלבת עמותת נובה בין קצוות המשולש קהילה, אקדמיה ועסקים במסגרת ייחודית וראשונה מסוגה בעולם.

בכנס סיכום השנה הוצגו עיקרי הפרויקטים אותם ביצעו צוותי הסטודנטים במהלך החודשים האחרונים, וביניהם הקמת קואופרטיב מזון שיעסיק נוער בסיכון, תו תקן למפעל מוגן המעסיק כ-200 מוגבלים, תוכנית עסקית להקמת מפעל שיפוץ רהיטים המעסיק נפגעי נפש, תוכנית לוגיסטית למערך האיסוף וההפצה של עמותת "כח לתת" ותוכנית עסקית להקמת עסק עבור קבוצת נשים מובטלות מכפר קרע.
מעל בימת הכנס הכריזו ראשי נובה על פתיחתה של תחרות תוכניות עסקיות חברתיות לסטודנטים, אשר תתקיים במהלך שנת הלימודים הבאה.

ואפילו כתבו על הכנס הזה בוואלה! (ותודה לשי מנדלסון שדחף את האייטם הזה בשעות הערב, כשהעורך שלו כבר מנומנם).

נפתחה חנות כלים שלובים

נפתחה חנות "כלים שלובים" - חנות לממכר מתנות וחפצי נוי המיוצרים על ידי אוכלוסייה מוגבלת

כלים שלובים היא שותפות בין 5 עמותות מהפריפריה, אשר לכל אחת מהן מסגרות ייצור המעסיקות אוכלוסייה מוגבלת.

במפעלים המוגנים של עמותות כלים שלובים מועסקים למעלה מ-400 איש.

חנות כלים שלובים הינה חנות שלא למטרות רווח, הפועלת כ"חנות בתוך חנות" בסניף הום סנטר במתחם געש, ומציעה למכירה מבחר מוצרי נוי המיוצרים על ידי אנשים בעלי צרכים מיוחדים. המוצרים המוצגים בחנות כלים שלובים מיוצרים במסגרות תעסוקה שונות ברחבי הארץ והם נבחרו תוך הקפדה על רמת גימור גבוהה וייחודיות. כלים שלובים פונה לקהל רחב של לקוחות, חברות, וועדי עובדים וקונים פרטיים ומציעה מגוון רחב של מוצרים גם בכמויות מסחריות. אחוז מסוים מהכנסות החנות מוקדש לכיסוי התפעול השוטף והשאר חוזר למסגרות הייצור ומהווה תגמול לאדם המייצר כתוספת להכנסה החודשית, מתוך אמונה כי לכל אדם הזכות לחיות חיים הוגנים בקהילה, תוך מימוש הפוטנציאל האישי שלו והשפעה על מהלך חייו.

השותפות בכלים שלובים כוללת את כפר הילדים תלפיות, אגודה למען בית זינגר, עמותת גוונים לפיתוח החינוך הקהילה והסביבה, יחדיו – באר שבע והדרום וכוכב הצפון. את החנות כלים שלובים הקימו שלושה ארגונים מהשותפות המפתחים שירותים לאנשים בעלי צרכים מיוחדים והיא נועדה לתת מענה גם לעמותות נוספות שלהן צורך במערך שיווק ומכירות ארצי.

חנות כלים שלובים הינה אחד הפרויקטים הראשונים והמוצלחים בהם השתתפה עמותת נובה – ניהול ואקדמיה בשירות הקהילה – גוף סטודנטים עצמאי המסייע לארגונים חברתיים שונים. חלקה של נובה בפרויקט כלל את ניתוח השוק, בחינת החלופות, כתיבת התוכנית העסקית המלאה להקמת החנות, יצירת המותג כלים שלובים, העיצוב הגרפי וכתיבת נהלי התפעול של החנות. עמותת נובה היא זו שיצרה את הקשר בין נציגי העמותות המייצרות לבין קבוצת פישמן, המארחת את חנות כלים שלובים בסניף הדגל של חברת הום סנטר בגעש.

החנות נפתחה להרצה לפני 7 חודשים, והיום (16.6.05) התקיים טקס חגיגי לציון פתיחתה הרשמית. בעתיד צפויות להיפתח חנויות נוספות בכל רחבי הארץ.

נובה - תסבירו לי שוב מה זה

צעירים חושבים אחרת - נובה

סטודנטים מובילים מהפכה בניהול עמותות וגופים ציבוריים – לחשוב עיסקית

צוותי סטודנטים מהאוניברסיטאות מעניקים, ללא תשלום, שירותי יעוץ עסקי ופיתוח אסטרטגי לעמותות ולארגונים חברתיים, בשיתוף גופים מובילים מעולם העסקים.

נובה מתמחה בייזום פרויקטים חברתיים חדשניים, כתיבת תוכניות עסקיות וכלכליות וליווי הפרויקטים בשטח.

כללי המשחק החדשים בשוק מציבים אתגרים ניהוליים עצומים בפני המגזר השלישי. בעקבות זאת נוצר ביקוש אדיר לסיוע מקצועי בשטח.

מתוך תפיסה כי הפתרון טמון בצדק חברתי ולא בצדקה, קמה נובה – יוזמה צעירה ודינאמית המובילה תפיסה חדשנית בניהול העסקי-חברתי.

עמותת נובה - ניהול ואקדמיה בשירות הקהילה, החלה לפעול לפני שנתיים, כיוזמה של סטודנטים המובילים מהפכה חברתית, מתוך דאגה אמיתית למחר. העמותה הוקמה ומנוהלת על-ידי סטודנטים בלבד.

נובה מציעה, לראשונה בישראל, שירות חדש ובלעדי! צוותי סטודנטים מאוניברסיטת ת"א, אוניברסיטת חיפה, מכללת שנקר ומכללת רופין מעניקים שירותי יעוץ עסקי ופיתוח אסטרטגי לעמותות ולארגונים חברתיים, בשיתוף גופים מובילים מעולם העסקים. השירות ניתן לעמותות ללא תשלום, וכולל צוותים בני 5 סטודנטים ואיש מקצוע המלווים ארגון חברתי בהיקף של 300 שעות יעוץ.

נובה מתמחה בייזום פרויקטים חברתיים חדשניים, כתיבת תוכניות עסקיות וכלכליות וליווי הפרויקטים בשטח. בשנה האחרונה ריכזה נובה פניות מעשרות עמותות, ובמקביל התמחתה בהתאמת פרויקטים ייחודיים לחזון החברתי של חברות עסקיות, בתמורה לחסות מקצועית וכספית. התהליך כולו מבוצע בהתאם לעקרונות המיתוג החברתי, התופס תאוצה בעולם כולו. בנוסף למספר פעילויות שכבר הסתיימו בהצלחה רבה, נובה מבצעת כיום 5 פרויקטים נוספים בכל רחבי הארץ, וצפויה להפעיל עוד כ-15 צוותי סטודנטים במהלך השנה הבאה.

נשלח כהודעה ראשונה של פרויקט נובה לכלי התקשורת השונים, שהתעלמו ממנה לחלוטין.

ע"ר 580438786

זהו, פרויקט נובה מופיע באופן רשמי אצל רשם העמותות (ע"ר 580438786). אחרי חצי שנה של סחבת וטיפול משפטי, אנחנו סוף סוף עמותה רשומה.

לא זוכרים מה זה נובה?

על מה הוא מדבר?

התגובה הזו שלי התפרסמה בעיתון The Marker ב-3/5/05

נמרוד הלפרן תובע במאמרו "מלכודת השיח של כלכלת השוק" (The Marker 29/4), לזנוח את "אבני הבניין" של השיח הקפיטליסטי, אך לאורכו של כל המאמר הוא עצמו עושה שימוש במושגים אלו, ומתאמץ לסתור אותם, תוך התעלמות מוחלטת ממספר היבטים.

ראשית, ההתייחסות למושגים כ"ניידות חברתית" ו"תחרותיות" כמושגים "נגועים בהטיה אידיאולוגית המשקפת את האינטרסים של בעלי ההון" היא חידוש עבורי – עד כמה שאני יודע, עדיף היה לבעלי ההון לו איש לא יכול היה לאיים על מעמדם הכלכלי ההגמוני, ולהתחרות בהם. עדיף היה להם להציע מרכולתם במחירים הגבוהים ביותר אותם היו יכולים לקבוע כראות עיניהם, כפי שקורה במונופולים שונים אשר עדיין קיימים גם בישראל.

הכותב אף סותר את עצמו בהמשך, בקביעתו כי אינטרס נוסף של בעלי ההון הינו "פיקוח תאגידי רופף" – הרי כל סטודנט לכלכלה יודע כי משמעות הגברת התחרותיות במשק כרוכה בשבירתם של מונופולים, קרטלים ושאר רעות חולות מסוג זה, לטובת ה"אזרח הקטן".
אולי זה המקום לציין שבשיח של כלכלת השוק, אין דבר כזה, אזרח קטן. כל אזרח הוא גדול, ומהווה מערכת קבלת החלטות עצמאית ומשוכללת, אשר אינו צריך שמישהו אחר יאמר לו מה לעשות וכיצד. זהו בדיוק הבסיס הליברלי עליו מושתתת כלכלת השוק.

בניגוד לכתוב במאמר, ניתן לבחון מחקרים דוגמת זה של מכון Sphere, שנוסד בידי כמה פרופסורים מאוניברסיטת סטנפורד, אשר בחן את המסלול הכלכלי שעשו עובדים במדינת קליפורניה, ומצא כי בשנת 88' 40% ממקבלי השכר הנמוך ביותר עבדו בקמעונאות, בעוד שעד שנת 2000 למעלה ממחצית מחברי הקבוצה הזו עברו לתעשיות אחרות, כאשר עליית השכר הממוצעת שלהם, בניכוי האינפלציה הייתה של 83%, עד למעלה מ-32,000$ בשנה.

העובדים שנשארו בקמעונאות היו בדרך כלל בעלי השכר הגבוה ביותר שם, והרוויחו כ-10,000$ בשנה יותר מן העוזבים.

לאורך 12 שנים, 88% ממי שאכלסו את השלב הכלכלי הנמוך ביותר בקליפורניה התקדמו כלפי מעלה, והכנסותיהם עלו ככל שצברו ניסיון במשרה וותק במקום העבודה – שני דברים ששוק העבודה מתגמל.

באוניברסיטת מישיגן, הראו כי כ-20% מאנשי החמישון התחתון בארה"ב עולים לפחות שלב אחד בתוך שנה. מחקרים נוספים מלמדים דברים דומים.

את התייחסות הכותב לאשליה הסטטיסטית, הנובעת מהעובדה שקומץ מיליארדרים המגדילים את הכנסתם מגדילים את הצמיחה בשכר הממוצע במשק, ניתן לתקוף לאור העובדה כי השיח המרקסיסטי עושה שימוש בנתונים מסוג זה בדיוק באותו האופן, בבואו לפרסם את דו"ח העוני בכל שנה, שהרי העוני נמדד בדוחות מסוג זה באופן יחסי, ועלייה בביקוש ובשכר עובדי היי-טק למשל, מביאה לגידול פתאומי בכמות העניים בישראל, אף על פי שמצבם של אותם "עניים חדשים" כלל לא השתנה.

מר הלפרן קושר בין שיעורים גבוהים של דיכאון (10%) וחרדות (13%) בציבור האמריקאי לבין שעות העבודה הרבות והשכר הנמוך מדי כהגדרתו. מה שלא בחר לספר לנו, הוא ששיעור הסובלים מדיכאון בפינלנד בשנה האחרונה היה 9%, וכי בשנת 2001 היו בפינלנד, על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי, 21 התאבדויות על כל 100,000 תושבים, לעומת 10.4 בארה"ב. ידוע כי הגורמים לדיכאון, חרדות והתאבדות הינם רבים ומגוונים, והצבעה על קשר ישיר בין רמת השכר של אדם למצב בריאותו הנפשית מעוררת תמיהה.

לבסוף כותב מחבר המאמר על קריסת השיח הכלכלי הימני אל מול כוחה של המציאות הכלכלית האנושית. עד כה לפחות, השיח הכלכלי היחידי שקרס היה דווקא זה המרקסיסטי, ואת הדוגמאות האמפיריות ניתן לראות בבריה"מ שאינה קיימת יותר, או בדוגמה חיה כצפון קוריאה.

כל מדינה חפצת חיים צועדת לכיוון כלכלה חופשית יותר. אפילו הכלכלה השבדית, מדינת הרווחה הקלאסית, שהייתה בשנות ה-70' במקום הרביעי בעולם במונחים של תמ"ג לנפש, נושקת לתחתית רשימת המדינות המתועשות כיום, והממשלה שם נאלצת לצמצם את הוצאותיה. מה גם שמרבית אותן מדינות סוציאל-דמוקרטיות, נהנות מהומוגניות חברתית רבה, אשר מאותגרת כיום על ידי הגירה מאסיבית למדינות אלו, בעיקר של אוכלוסייה מוסלמית, ויחד איתה גם נכונות האזרחים לממן את מדינת הרווחה הולכת ופוחתת.

אנשי הכלכלה החופשית יסכימו כי השקעה ציבורית בחינוך, בבריאות ובמוצרים ציבוריים אחרים היא חיונית, והכותב היה למד זאת, אילו קרא את ספרו של הפרידמן הנכון – זוכה פרס נובל בכלכלה, פרופ' מילטון פרידמן, אשר מהווה את ההשראה האמיתית לעולם המושגים של חסידי השוק, ולא תום פרידמן העיתונאי מהניו יורק טיימס.

לדידם של אנשי השוק החופשי, על מנת שהשקעה ציבורית כזו תצלח, על הממשלה לעסוק אך ורק בנושאים אלו, ולאפשר לכל אותם אזרחים גדולים לדאוג לרווחתם הכלכלית בעצמם.