Jun 9, 2004

תחרות הבנייה הירוקה

היה לי רעיון שבתוך הראש הוא נשמע לי מצוין. חבל שאחרים לא חושבים ככה. ניסיתי ופניתי לגופים שונים, אבל בינתיים לא כל כך הצלחתי. אולי העולם עוד לא בשל לרעיונות שלי :/
בנייה ירוקה היא בנייה "חכמה", ידידותית לסביבה ולבני אדם, חוסכת אנרגיה, בריאה ומשפרת את איכות החיים במבנה. בנייה זו לוקחת בחשבון את תנאי האקלים, משאבי הטבע הקיימים והסביבה החברתית. היא מעודדת ניצול אנרגיה, תוך מניעת דלדול משאבי הטבע, מחזור ושימוש בחומרים הניתנים למחזור.
הרעיון הוא די פשוט - לקיים תחרות בין אוניברסיטאית לבנייה ירוקה.

מטרת התחרות
לעודד בנייה ירוקה באוניברסיטאות בישראל, לשם העלאת המודעות בקרב הסטודנטים והציבור בכלל לנושא הבנייה הירוקה, כאמצעי לחיסכון במשאבי מוסדות הלימוד, וככר למחקר אקדמי ופיתוח ובחינת טכנולוגיות חדשות, כמו גם דרך התנסות מעשית לסטודנטים בתחומי הלימוד הרלוונטיים.

הרעיון המרכזי
הקמת "קואליציה" של אוניברסיטאות, אשר תקבע במשותף יעדים סביבתיים בקמפוסים, המחייבים את כולן, בנוגע לבנייה ירוקה, צמצום השימוש באנרגיה ובמים ועוד. היעדים יהיו ארוכי טווח, ויפורטו ליעדי ביניים עם לוחות זמנים מוגדרים.
תחרות נובה לבנייה ירוקה תכלול את כל מוסדות הלימוד האקדמיים הציבוריים בישראל, ובנוסף גם את המוסדות הפרטיים אשר יביעו עניין בהשתתפות.
עבור התחרות תוקם מנהלת, אשר תורכב מנציגי המוסדות המשתתפים, גורמי ממשל ונציגי פרויקט נובה, ותפקח על מהלך התחרות.
התחרות תכלול הסבת מבנים קיימים ל"ירוקים", והחלת תנאים לבניית מבנים חדשים בקמפוסים.
ביצועי מוסדות הלימוד ימדדו לאורך התחרות, והאוניברסיטאות המובילות יתוגמלו בהתאם לתנאים שיקבעו מראש.

אפילו ניסיתי לרתום צוות של נובה לצורך הפעילות:
צוות נובה יכתוב תוכנית מפורטת עבור התחרות. הצוות יורכב מסטודנטים מתחומי לימוד שונים, תוך שילוב סטודנטים מתחומי הכלכלה והניהול עם סטודנטים מתחומי האדריכלות ולימודי הסביבה.
התוכנית תכלול:
סקירה מפורטת של מטרות וכללי התחרות, ואופן ניהול התחרות.
יעדי התחרות (כולל יעדי ביניים ולוחות זמנים להשלמתם – לדוגמא, צמצום צריכת אנרגיה ב-5% בתוך תקופה שלא תעלה על 10 חודשים).
מקורות מימון אפשריים לקיום התחרות – בחינת תקציבי בינוי קיימים במוסדות הלימוד, בדיקת אפשרות להקמת קרן תרומות, חישוב החיסכון בתקציבי מוסדות הלימוד כתוצאה מן ההשתתפות בתחרות עצמה, מענקים ועוד.

תועלות צפויות כתוצאה מקיום התחרות
קידום המודעות לנושא הבנייה הירוקה, בקרב הסטודנטים, קבלני המשנה שיועסקו במהלך התחרות, והציבור בכלל.
השרשת מדיניות סביבתית נכונה בהיבטים של חיסכון באנרגיה ובמים, במוסדות ציבור מן הגדולים בישראל.
שיפור איכות החיים של הסטודנטים, ובהתאם שיפור ברמת הלמידה כפי שהוכח במחקרים שונים בנוגע למבני חינוך "ירוקים".
אלטרנטיבה לטיפול בגירעונות התקציביים של מוסדות הלימוד בישראל, באמצעות חיסכון בהוצאות אנרגיה, מים ובינוי. לא רק המוסד האקדמי הזוכה מקבל פרס, אלא כל המשתתפים חוסכים במשאבים גם אם לא עמדו ביעדים המלאים של התחרות.
כלי שיווקי "ירוק" בידי האוניברסיטאות כמקובל במוסדות לימוד מובילים בעולם.
קידום מחקרים אקדמיים – התחרות יכולה לבוא לידי ביטוי גם בתחרות בין הפקולטות השונות להנדסה, אדריכלות, לימודי הסביבה ועוד במוסדות המשתתפים, לבחינת פתרונות שונים לעמידה ביעדי התחרות, והשוואה בין הפתרונות העולים בכל אוניברסיטה למציאת שיטות יעילות יותר לשמירה על איכות הסביבה בקמפוסים.
הזדמנות לסטודנטים להתנסות בעבודה מעשית בתחום אותו הם לומדים, במסגרת אוניברסיטאית ובמימון מלא של מנהלת הפרויקט.
תחרות מוצלחת בקרב מוסדות ההשכלה הגבוהה, ופרסום תוצאותיה, עשויה להוות מודל לתחרויות דומות נוספות בקרב גופים ציבוריים ופרטיים נוספים בישראל.

אז פניתי לבי"ס פורטר ללימודי הסביבה באוניברסיטת תל אביב, פניתי לארגון "מגמה ירוקה" (ארגון סטודנטים סביבתי), ואפילו למנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה, ובינתיים גורנישט.

מה שמדהים זה שלמרות שהעלויות של בנייה ירוקה הן לא גבוהות בהרבה מעלויות של בנייה רגילה בדרך כלל (ככל שמקדימים לתכנן "ירוק", התוספת לעלות הולכת ויורדת), החיסכון בהוצאות התפעול של המבנה העומד גדול לאין שיעור מהעלות הנוספת. העלות הנוספת לא חייבת להיות גבוהה בגלל שימוש בחומרים מיוחדים - אפשר פשוט לרצף את סביבת הבניין במרצפות לבנות, שמחזירות את האור לחדרי הכיתות, ובכך מבטלות את הצורך להדליק את האור בשעות היום בחדרי הלימוד. אפשר להוסיף הצללה לחלונות הבניין בזווית מתאימה כדי לאפשר לקרני השמש החורפית הנמוכה יותר להיכנס ולחמם בחורף, אך לחסום את השמש הגבוהה יותר בקיץ ולהזדקק פחות למיזוג חשמלי.

במדינת קליפורניה, בניינים אחראים ל-30% מכלל ניצול האנרגיה, 60% מהשימוש בחשמל, שימוש במיליארדי גלוני מים בכל יום, ומייצרים 30% מהפסולת המוצקה. בתי ספר מוציאים כ-6 מיליארד דולר בשנה על אנרגיה, כאשר משרד האנרגיה חישב חיסכון אפשרי של כ-25% על ידי שימוש במכשור חסכוני באנרגיה, טכנולוגיות לחידוש אנרגיה, ותכנון בנייה משופר. בחינה של בתי ספר מוארים באור טבעי לעומת כאלו שאינם, מראה שניתן לקצץ בין 22%-64% בהוצאות האנרגיה בבתי ספר מוארים באופן טבעי, כאשר החזר ההשקעה על בתי ספר כאלו הוא תוך פחות מ-3 שנים.

מבנה בדאוני, קליפורניה דיווח על חיסכון של 40,000$ בשנה בצריכת האנרגיה; מפעל מסוים דיווח על ירידה של 65% בעלויות המים והביוב ביחס למבנה ישן יותר; בהשקעה של 19,000$ במחזור אשפה, חסכו מפעילי אולם הכדורסל בפורטלנד 166,000$ עלויות הובלה והטמנה.

כלל ההטבות הכלכליות כתוצאה מבנייה ירוקה מגיעות לפי 10 ההשקעה ההתחלתית בדרך כלל, כאשר רק החיסכון באנרגיה מצליח לכסות על התוספת למחיר בשלבי הבנייה. כמו כן, ניתן להתייחס להגדלת הפריון של העובדים במבנה כתוצאה מעובדת היותו "ירוק", כהטבה כלכלית משמעותית גם כן.

מבנה מעבדות הכימיה, הביולוגיה ולימודי הסביבה באוניברסיטת פורטלנד באורגון, נבנה כמבנה ירוק יעיל מבחינת אנרגיה ב-50% יותר ממבנים מקבילים "רגילים", מה שמתבטא בחיסכון של 50,000$ בשנה. הבניין הירוק של המרכז ללימודי הסביבה באוברלין, אוהיו, מגיע לירידה של 79% בהוצאות האנרגיה. מבנה המעונות הירוק באשלנד, וויסקונסין, מתוכנן להיות 50% יותר חסכוני באנרגיה ובמים ממבני מעונות מקבילים בגודלם.

דוגמאות אלו מוכיחות כי ההשקעה מחזירה את עצמה ובטווח הארוך אף כדאית יותר מבנייה סטנדרטית, וכי בחינת העלות הגבוהה לכאורה בטווח הקצר אינה ממצה את ההיבטים הכלכליים של הבנייה הירוקה, על התועלת הנגזרת ממנה.

Aug 1, 2003

פרויקט נובה

לעידו וברק יש רעיון מעניין. עידו סטודנט להנדסת תעשייה וניהול וברק לומד כלכלה בתוכנית המצטיינים לתואר שני, שניהם באוניברסיטת תל אביב.
די מרגיז שסטודנטים לא יכולים לקבל ניסיון מעשי במהלך התואר הראשון שלהם. למה בעצם? לא חבל לכתוב למשל תוכנית עסקית מומצאת מהדמיון, כאשר יש אנשים שצריכים ויכולים לעשות שימוש בתוכניות עסקיות בעולם האמיתי?
הממ...
אז מי בעצם רוצה תוכניות עסקיות? למה זה טוב בכלל? מסתבר שיש ארגונים שלא ממש יודעים להתנהל כמו שצריך. בייחוד כאלו שמתבססים על כסף - משלמים משכורות, קונים כל מיני דברים, ומנסים גם למכור כדי לא להפסיד. דוגמא טובה לארגונים כאלו, הן עמותות וארגונים חברתיים למיניהם. מסתבר ש-8 מכל 10 עמותות שנפתחות, נסגרות בעקבות פשיטת רגל, וניהול לא נכון.
אם ניקח סטודנטים שלומדים המון באוניברסיטאות, ונוציא אותם לשטח עם הידע הזה (לא חבל שיישאר ידע תקוע באיזה מגדל שן?), אולי הם יוכלו לעזור לעמותות האלה לעמוד על הרגליים.
אבל איך נשכנע את הסטודנטים לעבוד קשה, בלי לקבל דבר בתמורה (מספרים לי שעם סיפוק והרגשה טובה לא הולכים למכולת)?
בטח, אפשר לתת להם כסף! ומהיכן הכסף? ובכן, אם נסביר לחברות עסקיות שבמקום לתרום 500,000 ש"ח לעמותה שתיסגר בעוד שנתיים בגלל פשיטת רגל (ואז כל הכסף יורד לטמיון), אולי עדיף לתרום רק 25,000 ש"ח, כדי לממן עבודה של 5 סטודנטים, שיעזרו לעמותות האלו לשרוד לטווח ארוך - במונחים של החזר על השקעה, מדובר במהלך מוצלח הרבה יותר.
אז מה אנחנו מקבלים? אנשי עסקים שתורמים כסף לשיפור הקהילה בה הם חיים (ולתועלתם השיווקית כמובן), סטודנטים שתורמים לקהילה ידע, ומקבלים ניסיון מעשי מדהים וגם איזו מלגה קטנה (כמו מלגת פר"ח), לכיסוי ההוצאות והזמן האבוד, והעמותות מקבלות בחינם ייעוץ עסקי ואסטרטגי שבשוק הפרטי עולה הון תועפות. כולם מרוצים!
בערך באמצע העבודה של צוות הפיילוט הראשון, הצטרפתי לעניין. תפקיד רשמי - דובר העמותה, וחבר הועד המנהל, שכולל מלבד עידו וברק גם את ירון ובן. כולנו מתנדבים.
עוד על עבודת הצוותים והפרויקטים השונים, אפשר לקרוא באתר של נובה (מקווה שהוא יתעדכן באופן תדיר - בכל זאת, כולנו מתנדבים...).

Oct 30, 2002

טיול בדרום אמריקה

בערך 4 חודשים לפני השחרור מהצבא, ניגשו אליי ערן ואדר וסיפרו לי שהם רוצים לנסוע לסין. היה לי ברור למה דווקא סין - באותה תקופה, אדר ואני היינו בעיצומה של סדרת שיעורי קונג פו, ומאוד רצינו הזדמנות לבקר במנזר השאו-לין. למרות שזו לא הייתה בדיוק הזמנה להצטרף, אמרתי להם שאני מסכים לבוא איתם, אבל רק אם נוסעים לדרום אמריקה. מיד התחלנו לתכנן ולהתחסן. על כל הפרטים הטכניים של הטיול אפשר לקרוא ב-Yahoo! trip planner, ולראות שם קצת תמונות, כמו גם בפליקר שלי (לינק בצד ימין). אחת האהובות עליי מהטיול הזה, היא זו, שמראה את אדר עומד בזריחה במדבר המלח של דרום בוליביה (Salar de Uyuni).
האמת היא שהטיול היה פשוט מדהים. כמה חוויות שאי אפשר בכלל לתאר. לדעתי הדבר היפה ביותר בטיולים מסוג זה הוא תחושת החופש הבלתי מוגבל - בכל בוקר מתעוררים ועושים רק מה שמתחשק, בלי מחויבות לאיש, בלי תוכניות מוקדמות ובלי רגשות אשם על דברים שצריכים להיעשות ונזנחים בצד. זו הסיבה שכאשר אחרים שואלים אותי לאן כדאי לנסוע לטיול ארוך, אני עונה שזה ממש לא משנה אם נוסעים לדרום אמריקה, מזרח אסיה, אוסטרליה או כל מקום אחר, כל עוד חווים את אותה תחושה מדהימה של חופש, שאנשים ממעטים לחוות בחיי היומיום שלהם. בכל מקום אפשר למצוא נופים מדהימים, תרבויות מעניינות, אוכל טעים ואנשים נחמדים. אחד יכול להימשך לתרבות אחת, ואחר להיסטוריה של מקום שונה. גם למזג האוויר הצפוי השפעה על היעד שייבחר בסופו של דבר, אבל בכל מקום מובטח שיהיה טיול מדהים.