אבות אכלו בוסר
"שכר הלימוד בישראל נמוך בצורה קיצונית", כך טען קובי הבר, הממונה על התקציבים באוצר, בכנס שנערך באוניברסיטה העברית (חדשות וואלה! 11.1.06). דבריו נותנים לארגוני הסטודנטים הזדמנות נוספת להפגין עוצמתם, לאיים בשביתות והפגנות, ולצעוק חמס כנגד הרעיון הנבזי להעלות את שכר הלימוד.
לדידם של מנהיגי הסטודנטים, על כולנו לעצום עינינו, להתעלם מהמשבר הקשה שפוקד את מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, ולגלגל את הבעיה אל הדור הבא של הסטודנטים, בדיוק כפי שעשו קודמיהם, או ליתר דיוק להחריף את הבעיה של הדורות הבאים, ולהוריד את שכר הלימוד עוד יותר.
בחינה של מערכות ההשכלה הגבוהה במדינות אחרות, מראה שבעולם כולו מתמודדים עם בעיות דומות – דרישה הולכת וגדלה להשכלה גבוהה, במקביל לעלויות גדלות בהתמדה, וממשלות שאינן מסוגלות להדביק את הגידול בביקוש בעזרת גידול בסבסוד.
הדרישה הגבוהה נובעת מהאמונה בהשכלה הגבוהה כאחד המנועים העיקריים של התקדמות חברתית וכלכלית, עבור החברה והכלכלה כולה, אך בעיקר עבור הפרט.
ממשלות ברוב המדינות, אינן מסוגלות לעמוד בקצב של לחצי העלות דרך ההכנסות ממיסים.
מה שעולה מן השילוב הזה בין ביקוש גבוה, עלויות גבוהות ויכולת מוגבלת לגייס כסף מהציבור הוא השאלה כיצד ניתן לענות על הביקוש הגובר ליותר השכלה גבוהה, בעלויות ציבוריות נמוכות יותר לכל סטודנט?
פתרון אפשרי אחד הינו מיזוג מוסדות, הגדלת כמות הסטודנטים בפקולטות, הקפאת שכר לעובדים ושיטות נוספות, אשר כבר נהוגות במחוזותינו, ולצערי, פוגעות פגיעה אנושה באיכות ההשכלה הגבוהה שאנו מקבלים – צפיפות באולמות ההרצאות ובחדרי הסמינרים, צמצום במבחר הקורסים, סגירת ספריות ואי רכישת ספרים, מחסור בעוזרי הוראה ומתרגלים ועוד. גם אם מנסים לייעל את המערכת, ולקצץ בביורוקרטיה, אסור לעשות זאת על חשבון איכות ההוראה ועל חשבונם של הסטודנטים.
האפשרות השנייה היא השלמת התקציב הציבורי באמצעות גיוס משאבים פרטי, על ידי שכר לימוד, או יזמות של המוסד האקדמי, דוגמת מכירת מחקרים, פטנטים ושירותים נוספים לציבור הרחב.
מדינות רבות בעולם החלו לבחור בפתרון השני. לא רק מתוקף ההבנה כי זהו הפתרון היחיד שיכול לכלכל את מערכת ההשכלה הגבוהה בטווח הארוך, אלא גם בזכות היותו פתרון מוסרי יותר, אשר משיג "צדק חברתי" רב יותר.
המערכת הנוכחית בישראל הינה דוגמא לאופן בו העניים מסבסדים את העשירים – רק כ-20% מהאוכלוסייה מחזיקים בתואר אקדמי. ההשכלה הגבוהה כמוה כהשקעה המוצלחת ביותר של הפרט בעצמו – הסיכוי למציאת עבודה והשכר עולים עם כל שנת לימוד שצבר – מדוע על 80 האחוזים הנותרים לסבסד את שכר הלימוד של אותו מיעוט? העניים שאינם לומדים, אך מממנים את השכלתם של אחרים, מנציחים את הישארותם מאחור, בכספי המיסים שלהם עצמם.
מדינות אשר החלו לגבות שכר לימוד אמיתי מן הסטודנטים, יצאו נשכרות מן המהלך. למוסדות ההשכלה הגבוהה בארה"ב יש משאבים גדולים פי 5 מאשר באירופה, מה שמיתרגם לכיתות קטנות יותר, מרצים טובים יותר וגם מחקר איכותי יותר, שמושכים 400,000 חוקרים אירופאים למדינה, בה 18 מ-20 מוסדות ההשכלה הגבוהה האיכותיים בעולם.
דוגמא מוכרת פחות היא זו של צ'ילה, אשר לה אוכלוסייה גדולה פי 3 מזו של ישראל, ומכילה פי 12 יותר אוניברסיטאות, שהולכות ומקבלות את ההכרה כטובות באמריקה הלטינית. בתחילת שנות ה-80' החלה להצטמצם מעורבותה של ממשלת צ'ילה במערכת ההשכלה הגבוהה. יחד עם הליברליזציה המאסיבית (היום הממשלה מממנת רק כ-25 מתוך כ-250 מוסדות לימוד גבוהים), גדלה באופן משמעותי הנגישות של כלל חלקי האוכלוסייה להשכלה הגבוהה – מ-7.2% משכבת הגיל הרלוונטית בשנת 81', רובה באזור הבירה סנטיאגו, ל-29.9% בשנת 98' בכל רחבי המדינה הארוכה – שיעור השתתפות דומה לגבוהים בקרב מדינות
לדידם של מנהיגי הסטודנטים, על כולנו לעצום עינינו, להתעלם מהמשבר הקשה שפוקד את מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, ולגלגל את הבעיה אל הדור הבא של הסטודנטים, בדיוק כפי שעשו קודמיהם, או ליתר דיוק להחריף את הבעיה של הדורות הבאים, ולהוריד את שכר הלימוד עוד יותר.
בחינה של מערכות ההשכלה הגבוהה במדינות אחרות, מראה שבעולם כולו מתמודדים עם בעיות דומות – דרישה הולכת וגדלה להשכלה גבוהה, במקביל לעלויות גדלות בהתמדה, וממשלות שאינן מסוגלות להדביק את הגידול בביקוש בעזרת גידול בסבסוד.
הדרישה הגבוהה נובעת מהאמונה בהשכלה הגבוהה כאחד המנועים העיקריים של התקדמות חברתית וכלכלית, עבור החברה והכלכלה כולה, אך בעיקר עבור הפרט.
ממשלות ברוב המדינות, אינן מסוגלות לעמוד בקצב של לחצי העלות דרך ההכנסות ממיסים.
מה שעולה מן השילוב הזה בין ביקוש גבוה, עלויות גבוהות ויכולת מוגבלת לגייס כסף מהציבור הוא השאלה כיצד ניתן לענות על הביקוש הגובר ליותר השכלה גבוהה, בעלויות ציבוריות נמוכות יותר לכל סטודנט?
פתרון אפשרי אחד הינו מיזוג מוסדות, הגדלת כמות הסטודנטים בפקולטות, הקפאת שכר לעובדים ושיטות נוספות, אשר כבר נהוגות במחוזותינו, ולצערי, פוגעות פגיעה אנושה באיכות ההשכלה הגבוהה שאנו מקבלים – צפיפות באולמות ההרצאות ובחדרי הסמינרים, צמצום במבחר הקורסים, סגירת ספריות ואי רכישת ספרים, מחסור בעוזרי הוראה ומתרגלים ועוד. גם אם מנסים לייעל את המערכת, ולקצץ בביורוקרטיה, אסור לעשות זאת על חשבון איכות ההוראה ועל חשבונם של הסטודנטים.
האפשרות השנייה היא השלמת התקציב הציבורי באמצעות גיוס משאבים פרטי, על ידי שכר לימוד, או יזמות של המוסד האקדמי, דוגמת מכירת מחקרים, פטנטים ושירותים נוספים לציבור הרחב.
מדינות רבות בעולם החלו לבחור בפתרון השני. לא רק מתוקף ההבנה כי זהו הפתרון היחיד שיכול לכלכל את מערכת ההשכלה הגבוהה בטווח הארוך, אלא גם בזכות היותו פתרון מוסרי יותר, אשר משיג "צדק חברתי" רב יותר.
המערכת הנוכחית בישראל הינה דוגמא לאופן בו העניים מסבסדים את העשירים – רק כ-20% מהאוכלוסייה מחזיקים בתואר אקדמי. ההשכלה הגבוהה כמוה כהשקעה המוצלחת ביותר של הפרט בעצמו – הסיכוי למציאת עבודה והשכר עולים עם כל שנת לימוד שצבר – מדוע על 80 האחוזים הנותרים לסבסד את שכר הלימוד של אותו מיעוט? העניים שאינם לומדים, אך מממנים את השכלתם של אחרים, מנציחים את הישארותם מאחור, בכספי המיסים שלהם עצמם.
מדינות אשר החלו לגבות שכר לימוד אמיתי מן הסטודנטים, יצאו נשכרות מן המהלך. למוסדות ההשכלה הגבוהה בארה"ב יש משאבים גדולים פי 5 מאשר באירופה, מה שמיתרגם לכיתות קטנות יותר, מרצים טובים יותר וגם מחקר איכותי יותר, שמושכים 400,000 חוקרים אירופאים למדינה, בה 18 מ-20 מוסדות ההשכלה הגבוהה האיכותיים בעולם.
דוגמא מוכרת פחות היא זו של צ'ילה, אשר לה אוכלוסייה גדולה פי 3 מזו של ישראל, ומכילה פי 12 יותר אוניברסיטאות, שהולכות ומקבלות את ההכרה כטובות באמריקה הלטינית. בתחילת שנות ה-80' החלה להצטמצם מעורבותה של ממשלת צ'ילה במערכת ההשכלה הגבוהה. יחד עם הליברליזציה המאסיבית (היום הממשלה מממנת רק כ-25 מתוך כ-250 מוסדות לימוד גבוהים), גדלה באופן משמעותי הנגישות של כלל חלקי האוכלוסייה להשכלה הגבוהה – מ-7.2% משכבת הגיל הרלוונטית בשנת 81', רובה באזור הבירה סנטיאגו, ל-29.9% בשנת 98' בכל רחבי המדינה הארוכה – שיעור השתתפות דומה לגבוהים בקרב מדינות
OECD.
בצ'ילה, כבמרבית המדינות בהן נהוג תשלום שכר לימוד ריאלי, לסטודנטים ניתנת אפשרות לקבל הלוואה בערבות המדינה למימון שכר הלימוד, והוצאות מחייה. את ההלוואה מחזירים לאורך שנים לאחר שמשתכרים את השכר הממוצע בענף,.
המסקנה מהדוגמה הצ'יליאנית היא ששכר לימוד ריאלי, במקביל למערכת הלוואות לסטודנטים מאפשרים ליותר אנשים לרכוש השכלה גבוהה.
בועז טופורובסקי, יו"ר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב, מציע ליישם שיטת הלוואות כזו בארץ, יחד עם הורדת שכר הלימוד ב-50%, בהתאם למסקנות ועדת וינוגרד. מדוע שיטת ההלוואות טובה לשכר לימוד נמוך, אך רעה לשכר לימוד גבוה, שיאפשר לאוניברסיטאות לספק שירות טוב יותר ללקוחותיהן?
על כלל ציבור הסטודנטים להפנים את העובדה שאין ארוחות חינם – אי אפשר להוריד את שכר הלימוד, ולצפות שמערכת ההשכלה הגבוהה תשתפר. זה היה הקו שהנחה את מדיניות ארגוני הסטודנטים לאורך השנים, ודור הסטודנטים הנוכחי הוא הסובל מכך.
עדיף היה לו היו מנהיגי הסטודנטים מסבירים לקהל אותו הם מתיימרים לייצג, כיצד הורדת שכר הלימוד פוגעת בו ובמערכת ההשכלה הגבוהה, במקום להפיק רווחים פוליטיים מסיכול פופוליסטי של היוזמות השונות להצלת ההשכלה הגבוהה בישראל. בינתיים, הם רק מותירים את מערכת ההשכלה הגבוהה מתבוססת בבינוניותה.
בצ'ילה, כבמרבית המדינות בהן נהוג תשלום שכר לימוד ריאלי, לסטודנטים ניתנת אפשרות לקבל הלוואה בערבות המדינה למימון שכר הלימוד, והוצאות מחייה. את ההלוואה מחזירים לאורך שנים לאחר שמשתכרים את השכר הממוצע בענף,.
המסקנה מהדוגמה הצ'יליאנית היא ששכר לימוד ריאלי, במקביל למערכת הלוואות לסטודנטים מאפשרים ליותר אנשים לרכוש השכלה גבוהה.
בועז טופורובסקי, יו"ר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב, מציע ליישם שיטת הלוואות כזו בארץ, יחד עם הורדת שכר הלימוד ב-50%, בהתאם למסקנות ועדת וינוגרד. מדוע שיטת ההלוואות טובה לשכר לימוד נמוך, אך רעה לשכר לימוד גבוה, שיאפשר לאוניברסיטאות לספק שירות טוב יותר ללקוחותיהן?
על כלל ציבור הסטודנטים להפנים את העובדה שאין ארוחות חינם – אי אפשר להוריד את שכר הלימוד, ולצפות שמערכת ההשכלה הגבוהה תשתפר. זה היה הקו שהנחה את מדיניות ארגוני הסטודנטים לאורך השנים, ודור הסטודנטים הנוכחי הוא הסובל מכך.
עדיף היה לו היו מנהיגי הסטודנטים מסבירים לקהל אותו הם מתיימרים לייצג, כיצד הורדת שכר הלימוד פוגעת בו ובמערכת ההשכלה הגבוהה, במקום להפיק רווחים פוליטיים מסיכול פופוליסטי של היוזמות השונות להצלת ההשכלה הגבוהה בישראל. בינתיים, הם רק מותירים את מערכת ההשכלה הגבוהה מתבוססת בבינוניותה.
.jpg)
