הנטינגטון VS פוקויאמה

סמיואל הנטינגטון מציג בספרו "התנגשות הציביליזציות" את התזה שלו בנוגע לעולם שאחרי המלחמה הקרה - ציביליזציה היא דרגת הזהות הגבוהה ביותר של האדם המבדילה בין קבוצות שונות של בני אדם. הציביליזציות הן הכוח המניע הראשי במערכת היחסים הבינ"ל ולכן הקונפליקטים הבאים בין מדינות בעידן שלאחר המלחמה הקרה לא יהיו בעיקרם על בסיס כלכלי או אידיאולוגי, אלא בעיקר התנגשויות בין תרבויות.

בסקירה קצרה זו, אנסה לעמוד על טיעוניו העיקריים של הנטינגטון, ולבחון אותם לאורם של טיעוני נגד, המבוססים על דבריו של פרנסיס פוקויאמה במאמרו "קץ ההיסטוריה?" ועל ניתוח שלי את המערכת הבינלאומית כיום, מעט יותר מ-10 שנים לאחר פרסום מאמרו של הנטינגטון.

בפתח ספרו, הנטינגטון מציין, כאמור, כי "הציביליזציה היא הישות התרבותית הרחבה ביותר. כפרים, אזורים, קבוצות אתניות, קבוצות לאומיות, קבוצות דתיות, לכולם יש תרבויות ייחודיות ברמות שונות של הטרוגניות תרבותית. תרבותו של כפר בדרום איטליה, עשויה להיות שונה מתרבותו של כפר בצפון איטליה, אבל שניהם חולקים תרבות איטלקית משותפת, המבדילה אותם מן הכפרים הגרמניים. קהילות אירופיות חולקות מאפיינים תרבותיים המבחינים ביניהן ובין קהילות סיניות או הודיות. אולם הסינים, ההודים ואנשי המערב אינם חלק משום ישות תרבותית גדולה יותר. הם ציביליזציות. ציביליזציה היא אפוא האיגוד התרבותי הגבוה ביותר בסולם ההתארגנויות של בני האדם, והרובד הרחב ביותר של זהות תרבותית שיש להם... היא מוגדרת הן על פי יסודות משותפים אובייקטיביים, כגון לשון, היסטוריה, דת, מנהגים ומוסדות, והן על פי הזהות העצמית הסובייקטיבית של בני האדם... ציביליזציות הן ה"אנחנו" הגדול ביותר שבתוכו אנחנו מרגישים בבית מבחינה תרבותית ובאמצעותו אנחנו מבדילים את עצמנו מכל שאר ה"הם" שם בחוץ" (עמ' 37).

טענה זו בעייתית בעיקר מן ההיבט שהיא שוללת את אחד המושגים הבסיסיים בליברליזם, שהצליח להשיג אחיזה חוצת-ציביליזציות במידה רבה – מושג השוויון בין בני האדם, וזכויותיהם הטבעיות – מושג זה מגדיר למעשה איחוד תרבותי גבוה מזה של הציביליזציה – השייכות למין האנושי והזכויות הטבעיות נובעות משייכות זו, ולא משום תת שייכות אחרת.

מובן שנוכל לראות מנהיגי מדינות שונות בעולם הכופרים בחשיבותו של עיקרון זה, במסגרת התנגדותם לליברליזם. מעניין לבחון את ההתאמה בין מנהיגים המתנערים מזכויות טבעיות של בני ציביליזציות אחרות עליהן הם קוראים תיגר, לבין יחסם לנתיניהם. מנהיגים אלו, הנוקטים בשיטות אלימות על מנת לכפות את שלטונם בקרב אזרחי מדינתם, אינם מיצגיה הבלעדיים של הציביליזציה אליה הם משתייכים. המשמעות היא שמרגע שמרבית האזרחים מבקשים לשחרר עצמם מיד הרודנים השולטים בהם, הם מפנימים את הרעיון הליברלי, שבזכותו ערערו את התוקף המוסרי של שליטת הרודן בהם עצמם.

עובדה היא שבני ציביליזציות אחרות, מבקשים כל דרך אפשרית לעבור לחיות או ללמוד במדינות המערב – הנטינגטון עצמו מסכים שהמערב הפך למושא קנאתן של הציביליזציות האחרות, בזכות המודרנה שהביא עימו.
סביר כי קיים קשר בין ראיית המודל המערבי כרצוי לכך שהוא מייצג את שאיפת האזרחים בציביליזציות האחרות, למרות המקרים בהם המנהיגים טוענים אחרת.

בנוסף, העובדה שרבים מאלו שמתחנכים ולומדים במערב הם דווקא בני אליטות בציביליזציות אחרות, מרמזת שכשאלו יחזרו למדינותיהם, ולציביליזציות שלהם, וינהיגו אותן בעתיד, יישמו את הערכים עליהם התחנכו במערב.

הנטינגטון טוען אמנם כי המקור לרעיונות החירות האישית, הדמוקרטיה הפוליטית, שלטון החוק, זכויות האדם והחופש התרבותי הוא אירופה. אלה הם רעיונות אירופיים; לא אסיאניים, לא אפריקניים, לא מזרח-תיכוניים. אך לטעמי, עדיין טעונה עליו חובת ההוכחה שרעיונות אלו אינם מתקבלים בברכה על ידי בני הציביליזציות הלא מערביות.

אם נבחן את האיומים האידיאולוגיים שאתגרו במהלך המאה ה-20 את הליברליזם, נוכל להבחין בארבעה עיקריים:
פאשיזם וקומוניזם, אשר חלפו מן העולם והביאו למה שפרנסיס פוקויאמה כינה "קץ ההיסטוריה" לפחות ברמה התיאורטית.

דת - אחד ממרכיבי הציביליזציה על פי הנטינגטון. עליית הפונדמנטליזם הדתי בשנים האחרונות בדתות הגדולות היא בולטת. תחיית הדת באה אולי כמענה לחוסר שביעות הרצון מהואקום הרוחני שבחברות הצרכניות הליברליות. אך עם זאת, רק האיסלאם הציע מדינה תיאוקרטית כאלטרנטיבה פוליטית לליברליזם ולדוקטרינה זו משיכה מעטה עבור לא מוסלמים, וקשה להאמין שהתנועה תקבל משמעות אוניברסלית. דחפים דתיים אחרים, מאורגנים פחות, מסופקים במסגרת החיים הפרטיים שמתאפשרים בחברות ליברליות.

לאומנות – תת מרכיב נוסף בציביליזציה. כאן ראוי לציין שלמרות שפוקויאמה מבטל את הרגשות הלאומיים באירופה מאז המלחמה, קיימת תחייה לאומנית גם שם, על רקע הרצון להתנער מן האיחוד האירופי במדינות מסוימות, וכדרך התמודדות עם ההגירה של בני ציביליזציות אחרות, בעיקר המוסלמית, למדינות אלו. למעשה, ההיסטוריה המשותפת היחידה בין מדינות אירופה, נדבך מרכזי בציביליזציה המערבית, היא זו של המלחמות בינן לבין עצמן. בשנים האחרונות מדינות אירופה מלוכדות בעיקר במאבקי כוח שונים מול ארה"ב, שותפתן העיקרית לציביליזציה.

נקודה זו מוכיחה את טענתו של הנטינגטון בדבר הכרסום במעמדה של הציביליזציה המערבית - במאה העשרים היו במערב הרבה מן המאפיינים הכלכליים, הדמוגרפיים והפוליטיים של ציביליזציות על סף שקיעה. מבחינה כלכלית היה המערב עשיר בהרבה מכל ציביליזציה אחרת ונהנה מעליונות מדעית וטכנולוגית, אבל הסתמנו בו שיעורים נמוכים של צמיחה, של חיסכון ושל השקעה, משום שהוא העדיף את הצריכה על פני יצירת בסיסים כלכליים וצבאיים עתידיים. מבחינה דמוגרפית הסתמן בו קיטון באוכלוסייה, במיוחד בהשוואה לארצות האסלאם. מבחינה פוליטית הופיעו בו סימנים ברורים של התפוררות מורלית, של פלגנות פוליטית ושל "התאבדות תרבותית".

עם זאת, אין להתעלם מן העובדה שמאפיינים דומים קיימים גם בציביליזציות אחרות, בעיקר בציביליזציה המוסלמית, אשר יחד עם זו הסינית מהוות לטעמו של הנטינגטון את האיום הגדול ביותר על המערב.

הנטינגטון מתעלם מן המכשיר המשמעותי ביותר של הגישה הליברלית למניעת התנגשות הציביליזציות – הכלכלה הגלובלית. האינטגרציה ההולכת ומתהדקת של מדינות ושווקים, מתאפיינת בחופש תנועה ל-5 גורמים – סחורות, שירותים, בני אדם (כוח עבודה), הון ולא פחות מאלו – רעיונות.

סין היא מדינה בה תהליכים אלו מבשילים לאט, אך בכל זאת ניכר בה שינוי. מאז המהפך בתפיסה הסינית באמצע שנות ה-70', השתנתה המדינה בהיבטים רבים – היא עדיין רחוקה מלהיות דמוקרטיה ליברלית בעלת שוק חופשי, אך ממדינה שבתקופה שבה נכתב המאמר על התנגשות הציביליזציות דורסת מפגינים באמצעות טנקים, היא הפכה למדינה שבה מותר להצהיר בפומבי בתמיכה במתנגד משטר שנפטר – הרעיונות הליברליים מחלחלים לתוך החברה הסינית, למרות ניסיונות המשטר לעכב תהליכים אלו.

ברור כי האינטרסים הכלכליים הם אלו שמובילים את גישור הפערים הזה בין התרבויות השונות. היום אף ניתן למצוא בסין יותר תלמידים לאנגלית מאשר דוברי אנגלית בארה"ב – גם מחסום השפה כמאפיין תרבותי מרכזי אצל הנטינגטון, עתיד להיפרץ.

דוגמאות אחרות לכך שהליברליזם הפוליטי עוקב אחרי הליברליזם הכלכלי ניתן למצוא גם בעולם המוסלמי, בו הנשים מתחילות ליהנות מזכויות רבות יותר, בעיקר בשל ההבנה שהדרתן ממערכת ההשכלה ומשוק העבודה פוגעת בפוטנציאל השגשוג הכלכלי של מדינות אלו.

ככלל, המדינות השונות הפנימו כי רצוי להן לשתף פעולה עם הגישה הליברלית לכלכלה, מכיוון שהדבר יתרום לשגשוגן. הדוגמא הבולטת ביותר היא זו של שתי הקוריאות – מדינות בעלות היסטוריה, תרבות, עם ושפה משותפים, שלאחר 50 שנות הבדלי משטר וכלכלה, אחת חזרה לחשכת ימי הביניים והשנייה הצטרפה לסטנדרטים המערביים – מדינות אחרות הולכות בעקבותיה של דרום קוריאה, ונפתחות לכלכלה העולמית כדי לשפר את מצבן.

ראייה לכך היא העובדה כי לארגון הסחר העולמי הצטרפו כבר 32 מתוך 50 המדינות הלא מפותחות (שרידי העולם השלישי), והשאר עומדות בתור על מנת להצטרף.

הציביליזציה המוסלמית ממאנת להיחשף לתופעה זו מסיבה פשוטה – היא מורכבת בעיקרה ממדינות המתבססות על משאב טבע יחיד ויקר – הנפט – אשר מצוי בידי אליטת מיעוט. כלכלת מדינות אלו מפגרת ביותר, ביחס למדינות נטולות משאבי טבע, דוגמת טייוואן או יפאן, אשר בזכות הכלכלה הגלובלית הומרצו לפתח כלכלה בעלת בסיס רחב, אשר אינה מתבססת על משאב יחיד. הבסיס הרחב מאפשר למספר גדול של אזרחים ליהנות מפירות הכלכלה הגלובלית, ובכך להפריך את הרעיון של התנגשות ציביליזציות.

האינטרס של העולם המערבי הוא להרחיב את הבסיס הכלכלי גם במדינות המוסלמיות, על מנת להשיג את אותו האפקט. כמו כן, החלה מוחלטת של העקרונות הליברליים על הסחר העולמי, כולל פתיחת הסחר בחקלאות ובטקסטיל, על מנת לאפשר למדינות העניות לשגשג, תוציא את העוקץ מן הקואליציה האנטי-אמריקנית שמתגבשת על הרקע הכלכלי בין העולם המוסלמי למדינות מסוימות באמריקה הלטינית ובאפריקה.

לעניות דעתי, בשיתוף הפעולה הכלכלי המפתח למנוע את התנגשות הציביליזציות עליה מדבר הנטינגטון, ולמנוע את התגבשות מוקד ההזדהות הציביליזציוני כעיקרי בעיני בני האדם. אמנם אנו עדיין רחוקים מן החזון של ההגדרה העצמית של בני האדם כ"אזרחי העולם", והמגמות הן אכן סותרות, אך במידה והאינטגרציה הכלכלית הגלובלית מבית המדרש המערבי-ליברלי תמשיך לשגשג ולפרוח, ותכלול בתוכה יותר ויותר מדינות (כולל מדינות הליבה של הציביליזציות האחרות), ניתן יהיה לומר כי צדק פרנסיס פוקויאמה בטענתו כי לא קמה אלטרנטיבה שתקרא תיגר על הסדר הדמוקרטי-ליברלי-מערבי, והוא ייוותר הדומיננטי, ולכן טעה הנטינגטון כשחזה את התנגשות הציביליזציות, וקריסת תרבות המערב.