על המחוקק

ועדת החינוך העלתה אתמול על סדר היום שלה הצעת חוק משולבת, המורכבת מהצעת החוק של סילבן שלום משנת 2006, וזו של אלכס מילר משנת 2007 . בדיון שהתקיים היום בוועדה, שמטרתו הייתה להביא להצבעה שתעביר את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת, עסקו רק בחלק שנוסח על ידי חה”כ אלכס מילר, שכפי שניתן לראות אינו כולל פרק תקציבי.

התכנון הוא להעביר את הפרק התקציבי מתוך ההצעה של סילבן שלום (לאחר שהבוקר נערכו בו שינויים כתוצאה מפגישה של סילבן עם נציגי ור”ה – שינויים שאינם מופיעים בגרסה המצורפת, אך לטענת סילבן עוסקים בכמה עניינים טכניים הנוגעים לסמכויות האוניברסיטה מול אגודות הסטודנטים). ישנם כמה דברים באותו הסעיף התקציבי, אליהם כדאי לשים לב:

השוואת שכר הלימוד השנתי באוניברסיטאות לשכר החודשי הממוצע במשק. איש לא שאל את עצמו מדוע זה צריך להיות גובהו של שכר הלימוד, ולא נמוך או גבוה יותר. היו צריכים להחליט על מספר, וראו שבמקרה כיום השכר הממוצע במשק נמוך משכר הלימוד - כך יוכלו חברי הכנסת לומר שהם דאגו להורדת שכר הלימוד. באותה מידה ניתן היה להחליט להצמיד את מחיר שכר הלימוד למחיר של 8 טון עגבניות טריות, ולהגיע לשכר לימוד דומה, שהרי מחיר העגבנייה משקף באותו האופן את יכולת הצריכה של החלשים בחברה.

אך אם נבחן מה היה השכר הממוצע במשק בתקופת ועדת וינוגרד הראשונה, נראה שב-99′ השכר הממוצע היה כ-6300 ₪, וכיום השכר הממוצע עומד על כ-7,500 ₪ (עם שיעור אינפלציה זניח כמעט).
המשמעות היא, שאם החוק היה מיושם כבר אז, היינו חוזים בעלייה של שכר הלימוד בשיעור של 20% - הפוך לחלוטין מדרישתם של הסטודנטים להורדת שכר הלימוד על פי מתווה וינוגרד במהלך אותן השנים בדיוק. עם זאת, הסטודנטים כלל לא הבחינו באנומליה הזו, ונציגיהם הביעו תמיכה בהצעת החוק.

כמו כן, דברי ההסבר המביאים את רוח החוק, עוסקים ביכולת החלשים להגיע למוסדות להשכלה גבוהה.
אם נבחן את לשון החוק, נראה שהיא כלל לא משיגה את המטרות המוגדרות ברוח החוק, מכיוון שהצמדת שכר הלימוד לשכר הממוצע במשק משמעותה ששכר הלימוד עולה כשהעשירים מתעשרים. מכל דו”ח חברתי ברור שהשכר של החלשים לא עולה באותו הקצב שבו עולה השכר הממוצע, וכי השכר הממוצע במשק עולה בשנים האחרונות בעקבות התעשרותם של העשירונים העליונים, ולא בזכות התעשרות העניים – לכן כולם מדברים על הרחבת הפערים – זו בדיוק משמעותה – השכר הממוצע הולך ומתרחק מן העניים.

כלומר עליית שכר הלימוד בהתאם לעלייה בשכר הממוצע במשק, תרחיק את שכר הלימוד מהישג ידם של החלשים. נקודה נוספת באותו הקשר היא שקריאה מדוקדקת של הצעת החוק של סילבן שלום מעלה ששכר הלימוד יהיה אף גבוה ב-50% מן השכר הממוצע במשק, ורק סטודנטים אשר יתנדבו בקהילה במשך שעתיים שבועיות, יוכלו ליהנות משכר הלימוד בגובה השכר הממוצע במשק. לפי הצעה זו, שכר הלימוד לסטודנט שאינו מתנדב (ככל הנראה רוב הסטודנטים) יעמוד על 11,250 ₪ לשנה – גבוה משכר הלימוד הנוכחי.

כמו כן, החוק אינו עוסק בהגדרת מסגרת פעילות ההתנדבות בקהילה – מי אחראי למצוא מקומות התנדבות, מי אחראי על הפיקוח על שעות ההתנדבות וכו’.

נקודות נוספות שמופיעות בהצעת החוק של סילבן שלום עוסקות בהטבות מס הכנסה לסטודנטים. לשון החוק היא שהזכות להקלה במס הכנסה תעמוד לסטודנט למשך חמש שנים משנת לימודיו הראשונה.
רוח החוק כפי שמובאת בדברי ההסבר עוסקת בנשירה מן המערכת בגלל חוסר יכולת ללמוד ולעבוד במקביל, כך שמטרת החוק להביא לכך שסטודנטים יוכלו ללמוד נטו, בלי לעבוד. ברור שהטבת מס הכנסה שתקפה ל-5 שנים משנת הלימודים הראשונה, מעודדת את הסטודנטים דווקא לצאת לעבוד במהלך הלימודים על מנת ליהנות מזכאות זו להטבת המס, מכיוון שאחרי הלימודים, יהיו זכאים ליהנות ממנה רק שנה או שנתיים במידה ומדובר בלימודים של 3-4 שנים בלבד.

בנוסף, ההתייחסות להטבות בתחבורה הציבורית אינן מפורטות מספיק גם הן – לא ברור מי ישא בעלות הסבסוד – האם חברות התחבורה הציבורית או הממשלה?

כשהעליתי טענות אלו בישיבת הועדה היום, נאמר לי שמכיוון שהישיבה לא עוסקת בסעיף התקציבי, אלא רק בהצעתו של אלכס מילר, אין מקום להתייחסות זו, אך בפירוש נאמר בישיבה שהסעיף התקציבי (וזה גם מוזכר בסעיף קטן בנספח להצעה של אלכס מילר – דברי ההסבר על פרק ו’, בעמוד 151 בהצעת החוק של מילר) יעמוד להצבעה עם כל הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית במליאה, שצפויה להתקיים ביום שני הקרוב – סוג של מחטף לטעמי.

כמו כן, חה”כ מילר טען שנושא הטבות מס ההכנסה ירד מן הפרק, אך הוא עדיין מופיע בפרק התקציבי של סילבן שלום, שהועלה לאתר הכנסת כמצע לדיון בוועדה, והתייחסות לכך עדיין מופיעה באותם דברי הסבר על פרק ו’ באופן מפורש.

הערה נוספת שהעליתי היא שרוח החוק לא עוסקת כלל באיכות ההשכלה הגבוהה לה זכאי כל סטודנט. ייתכן שבמסגרת מסקנות ועדת שוחט, יופיעו מסקנות רבות שלהן יסכימו הסטודנטים, אשר עוסקות באיכות המערכת. מדוע לא להמתין לפרסום מסקנות הוועדה, ו”לייבא” מתוכן את אותם החלקים המוסכמים על הסטודנטים, אל חוק זכויות הסטודנט?

אם הצליחו להמתין שנה שלמה עם ההצעה של סילבן שלום, מדוע חייבים להצביע בתוך שבוע? בתגובה להערה זו, חה”כ אלכס מילר טען שמדובר בהצעת חוק העוסקת בסטודנטים, ולא בהצעת חוק העוסקת בהשכלה הגבוהה, כאילו שהאינטרסים של הסטודנטים מנוגדים לאלו של מערכת ההשכלה הגבוהה. אפילו חה"כ גפני הבין את העניין וטען שאין להיחפז עם תהליך החקיקה הזה.

ברור שקביעה בחוק של שכר הלימוד, תוציא את העוקץ מכל סיכום במשא ומתן בין הסטודנטים לממשלה, וכמובן שיש לה השלכות על כלל מערכת ההשכלה הגבוהה ולכן גם על עתידה של המערכת מבחינת איכותה.

לכן יש לציין לפגם את ההיעדרות הבולטת של נציגי ור”ה, מל”ג, משרד החינוך ומשרד רה”מ מן הדיון בוועדה, שלא ראו לנכון

להגיע ולהביע עמדה על הצעת חוק חשובה זו, שעלולה להתקבל ולהפוך לאסון אמיתי לעתיד מערכת ההשכלה הגבוהה.

מדהים שבשום מקום לא צוין על אילו מחקרים התבססו חברי הכנסת כשגיבשו את הצעת החוק שלהם.
המשמעות של הבראת המערכת היא לדעת בדיוק מהיכן יגיע כל שקל שיכנס למערכת גם בעוד 20 שנה, ולא לכבות שריפות כפי שנעשה בועדת החינוך.

על כל הסטודנטים, בין אם מתנגדים או תומכים בועדת שוחט, לדרוש מן הכנסת להתייחס אליהם ברצינות, ולא להעביר חקיקה פופוליסטית כזו, אלא לדרוש שתיעשה עבודה רצינית מקדימה להצעת החקיקה, שתפרט את המשמעויות וההשלכות של יישום החוק בטווח הארוך.

בעת כתיבת שורות אלו כבר ברור לי שסביר שסיפור החוק הזה יורד מהפרק, לאור ההסכם המסתמן בין הממשלה לסטודנטים. חברי הכנסת אף יטענו כי התהליך שהתניעו הוא זה שהפעיל לחץ על הממשלה לסיים את השביתה ולנהל מו"מ אמיתי. חברי הממשלה יטענו שכשהסטודנטים ראו שהכנסת נענית לפנייתה לדחות את ההצבעה בשבוע, הם הבינו שאין להם אפשרות אלא להגיע להסכם אם הממשלה, כי הכנסת לא תושיעם.

בכל מקרה, מרגיז לראות את הקלות שבה מוכנים חברי הכנסת לפגוע אנושות בעתיד המערכת רק כדי שעוד כמה סטודנטים יאהבו אותם, כי היום זה מצטייר נהדר תקשורתית, ודעת הקהל נוטה בבירור לטובת הסטודנטים.