מתחתנים בשוויץ

אין סיכוי לרבנות - זה מה שבטוח. לא מוכן להתחתן ככה. לשמחתי גם יעלי שלי חושבת אותו הדבר, והאמת היא שאין לנו אף בן משפחה קרוב שזה מאוד מאוד משנה לו. איזה כיף!!!

כיף??!??!!!

אז הנה מתחיל כאב הראש של מי שרוצה להתחתן בחו"ל.

השיטה הקלה ביותר - חבילת חתונה בקפריסין! משלמים קצת, נוסעים, מתחתנים, חוזרים והמסמכים מגיעים בדואר קצת אחרי. יש חברות תיירות שמטפלות בכל מה שצריך, וזהו.

אבל אנחנו נעשה לעצמנו חיים קלים? מה פתאום! קפריסין היא אופציה שפסלתי כבר בהתחלה, אולי בגלל התחושה של תעשיית החתונות הזאת, שממנה רציתי להתרחק - אומרים שחתונה זה עניין רומנטי, לא?

אז איפה עוד אפשר?

אחותי התחתנה בזמנו בפירנצה, בחתונה יפהפיה. אז אולי שם, או בונציה? אנחנו מאוד אוהבים אוכל איטלקי.

מסתבר שבמדינות אירופה מבקשים מאזרחים זרים שבאים להתחתן בתחומן מסמך, שנקרא Nihil Obstat או לפעמים Nulla Osta.

המשמעות של המסמך הזה, היא שהמדינה שממנה מגיעים, לא רואה שום מניעה חוקית לנישואיהם של בני הזוג. את המסמך הזה מבקשים מכל אחד, אבל רק ישראלים לא יכולים לספק אותו. למה? כי מדינת ישראל לא מוכנה לתת לאזרחיה את המסמך הזה. מה פתאום?

פנייה למשרד הפנים בעניין נענתה ב"אני לא מכירה שום מסמך כזה. אין לנו כזה דבר".

-"אבל הנה, אני מסביר לך איזה מסמך אני צריך - אני צריך שתגידי שמבחינת מדינת ישראל, שאת מייצגת בתור אחת שעובדת במשרד הפנים, אין שום בעיה שאני אתחתן".

-"אני לא מבינה מה אתה רוצה. אף פעם לא שמעתי על מסמך כזה, ואין לי שום מסמך כזה".

אחרי כמה ניסיונות נוספים לקבל את המסמך במסגרת תמצית רישום ממרשם האוכלוסין, ואחר כך פירוט על מצבי האישי ואישור אי מניעת נישואין לפי חוק חופש המידע (התשובה לפניה לאחראי על יישום חוק חופש המידע במשרד הפנים הייתה שחוק מרשם האוכלוסין גובר על חוק חופש המידע, ועל כן עלי לפנות ללשכה למרשם אוכלוסין), חשבתי לפנות לעורך דין, ולאתגר שוב את בג"ץ בסוגיה - שהרי מדינת ישראל לא מסבירה בשום שלב מדוע אינה מוכנה לספק את המסמך הזה, שהינו מסמך מקובל בין מדינות.

כאן יעלי שלי כבר התערבה, ואמרה שהיא לא מתחילה לתבוע אנשים ולהגיש בג"צים סביב החתונה שלנו. נראה לי הגיוני. אומרים שחתונה זה עניין רומנטי, לא?

או קיי, אז נתחיל לחפש מקומות שבהם לא מבקשים את המסמך הזה. זה פוסל את מרבית מדינות אירופה (לפחות את אלו שכבר באיחוד). ארגנטינה? רחוק מדי. ארה"ב? יקר מדי. תאילנד? מה קשור אלינו תאילנד?

יש שמועות שישראלים מתחתנים בפראג. זה נכון? מוצאים טלפון של אחת משתי חברות תיירות שמארגנות חתונות בפראג, ומתעניינים בנוגע למסמך הזה. בחברות הנסיעות אומרים שמעולם לא התבקשו להציג את המסמך. עם זאת, פנייה ישירה לשגרירות צ'כיה בארץ נענית בפקס המציין בפירוש שיש צורך במסמך המאשר כשרות משפטית של ברית הנישואים. בפקס הצ'כי צויין שאת המסמך אפשר לקבל בשגרירות ישראל בפראג, אשר מצידה מתכחשת לחלוטין לתפקידה זה (שמועה! משרד החוץ הנחה את כל שגרירויות ישראל בחו"ל שלא לספק לישראלים את המסמך).

אז כן, שומעים על ישראלים שהתחתנו שם (אפילו יש לנו חבר, אבל הוא התחתן עם אזרחית צ'כית, ובכלל בסלובקיה). אבל אנחנו מאמינים גדולים בחוקי מרפי - בטח מאיתנו יבקשו את המסמך. נמשיך לחפש מקום אחר.

היי, אם גיברלטר הייתה מקום טוב מספיק לחתונה של שון קונרי ושל ג'ון לנון, למה זה לא מספיק טוב בשבילנו? אחרי כמה חילופי אי מייל, מגיעים למסקנה שאין שום צורך במסמך הזה. אנשים נחמדים יש שם בגיברלטר. אבל מה, חם שם נורא באוגוסט, ולהגיע לגיברלטר זה גם קצת סיוט. חוץ מזה, רק בשנה שעברה נסענו לטיול בדרום ספרד. לא כדאי לגוון?

חצי שמועה שגונבה לאוזננו, היא שאפשר להתחתן גם בשוויץ. שוויץ? כן, שוויץ! הם הסתירו את משפחת פון טראפ, ועכשיו הם יחתנו אותנו. נשמע כמו רעיון טוב.

שתי הודעות אי מייל נשלחו למשרדי רישום מצב משפחתי בשתי עיריות בדרום שוויץ, בואכה איטליה (אנחנו אוהבים אוכל איטלקי, אמרנו?), נענו תוך 3 דקות בדיוק. תשובה אחת קצרה וקורקטית באיטלקית, שמפנה אותנו לשגרירות שוויץ בתל אביב בשביל המידע המבוקש, ותשובה נוספת, מעיריית לוקרנו, ארוכה, חמימה ומשתפכת בשל האושר הגדול שאנו גורמים לאותו פקיד, בכך שאנחנו מעוניינים לכבד אותו בזכות לחתן זוג מישראל.

אותו פקיד, נקרא לו מאסימו, אישר לנו שאין צורך באותו מסמך ארור, והסביר לנו מה עלינו לעשות בשגרירות שוויץ בתל אביב (בעיקרון - לתת להם 800 שקל, למלא טופס, לתת להם את הדרכון, הם מתרגמים את הכל ושולחים את המסמכים לעירייה הרלוונטית בדואר דיפלומטי).

אחרי כמה שבועות, אותו מאסימו יצר איתנו קשר בפאניקה - מסתבר שהאחראי שלו בבירה המחוזית מעוניין לראות את המסמך, שהוא עצמו התחייב שלא נצטרך להציג.

במקרים כאלה, אפילו השוויצרים מוכנים לכופף את החוקים (אולי זו הקרבה לאיטליה והריחוק מהגבול הגרמני שסייעו לנו).

אם קונסול ישראל בברן ישלח פקס שבו כתוב שישראל תכיר במסמך הנישואין השוויצרי, אז זה יספיק. מכיוון שישראל באמת מחויבת להכיר במסמך נישואין ברגע שיש עליו חותמת אפוסטיל, קונסול ישראל הסכים לשתף פעולה ולשלוח את הפקס המבוקש.

מרגע זה ואילך הכל הלך חלק (ובאמת היה רומנטי) - שבוע קצת גשום בדרום שוויץ היפהפיה, חתונה מדהימה ביום שמש יפה, אוכל טעים ומה לא. תמונות יש בסט הזה בפליקר שלי.

אבל הנה אחת, שבה אנחנו הפכנו לפטריוטים שוויצרים חדשים - מיד נחליף את התמונה של הרצל בזו של ויליאם טל.

כמה שבועות אחר כך, שמענו על זוג חברים שטיילו בניו יורק, ולפתע התחשק להם להתחתן. נכנסו לעירייה, ושאלו מה צריך - אמרו להם: "חיזרו היום בערב עם הדרכונים שלכם", וזהו. התחתנו בו ביום.