סטארטאפ פוליטי

אני יודע שמה שאני הולך לכתוב קצת חריג.

חריג מכיוון שבדרך כלל, יזמים עם רעיון לסטארטאפ לא נוהגים לחשוף אותו לקהל הרחב כשהוא עוד בחיתוליו. בטח שלא בלי להחתים אנשים על הסכמי סודיות, שמא הרעיון ייגנב ומישהו אחר יגזור את הקופון. אז אני אומר - קחו את זכויות היוצרים על הרעיון שלי, כי לי לא יהיה זמן להתחיל לממש אותו בשנים הקרובות. יש לי תוכניות אחרות. אם אף אחד לא יקפוץ על הרעיון עד שאמחק עוד כמה שורות מה-Task list של החיים שלי, אתחיל להזיז עניינים בעצמי.

יעלי שלי כבר מזמן הפסיקה לקרוא את העיתון, וכשהיא מדי פעם שוכחת את זה ומתחילה לדפדף, מיד חושכות עיניה, והיא צועקת לעברי - מתי תהיה כבר ראש ממשלה?

גם עזרא אמר שמתי שאבקש הוא יהיה שם, אוסף את החתימות הדרושות.

לא עושה רושם שצריכה להיות בעיה גדולה. אני יכול לעבוד יותר מ-4 שעות ביום. זה כבר אמור לתת לי יתרון מסוים, לא?

ובכל זאת, אנשים ישאלו מה אני מציע. לא סתם בוחרים אנשים לראשות הממשלה או לכנסת (הממ... צריך לבדוק את התקפות של המשפט הזה...).

אז הנה הרעיון לסטארטאפ - ימין כלכלי ושמאל מדיני. לא. לא מפלגת מרכז. ימין כלכלי ושמאל מדיני. נכון, שחור ולבן יוצא אפור, ושוקו ווניל יוצא שוניל. ובכל זאת. לא מפלגת מרכז. ימין כלכלי ושמאל מדיני. לא ממוצע. לא באמצע. לא בערך. גם וגם.

אז יוסי שאל אותי לפני כמה חודשים כשהיינו ביחד בבאר שבע, איך זה מסתדר לך? איך זה יכול להיות? זה בכלל יכול ללכת ביחד? בטח שכן! אם ליברל, אז עד הסוף.

אני מניח שזה לא המקום להסביר מהו ליברליזם. מי שרוצה לקרוא את הגרסא המקוצרת, שילך לויקיפדיה. מי שרוצה את הגרסא המלאה, מוזמן להתחיל ללקט ערימת ספרים ליד המיטה. יש הרבה מה לקרוא.

אבל בכל זאת, אם הערך הבסיסי הוא חופש, אז החופש הזה רלוונטי לכל תחומי החיים. אי אפשר לבקש חופש כלכלי, בלי להבין שהמקורות המוסריים לתביעה זו חייבים לגזור גם חופש פוליטי. לאנשים בכלל. אפילו אם הם פלשתינאים.

אה, גם ההיפך הוא הנכון, לתשומת ליבם של אנשי השמאל בארץ.

ועכשיו שימו לב לשוס - אין כזה דבר במפלגה אחת בישראל. פשוט אין. איכשהו, כל השמאל הפוליטי בישראל הוא שמאל מדיני וכלכלי, והימין ימין בשני התחומים גם כן. המקסימום שיש זה הערבוב ההפוך, עם מפלגות "חברתיות" שהן גם ימין פוליטי.

הדבר הכי קרוב הוא שינוי של שנות ה-80', וגם זה בערך. מאז, גורנישט, וזה מדהים, מכיוון שאם נדבר קצת במונחים של תוכנית עסקית, דווקא במהלך שנות ה-90' נוצר כאן שוק הולם לרעיון הזה.

אז הנה, אפשר להמשיך להתלונן שנמאס. אפשר להחליט שעוזבים הכל והולכים מכאן. ואפשר להחליט שעושים משהו כדי לשנות. נשמע מצחיק כשאני אומר את זה, בו בזמן שאני לא מתכוון לעשות את זה בעצמי בשנים הקרובות. אבל כמו שאמרתי, יש לי תוכניות אחרות. לפחות בינתיים. ובכלל, אני חושב שכדאי שאני אעשה עוד כמה דברים בחיים שלי, לפני שאבקש מאנשים אחרים לסמוך עליי. אז בינתיים, אם מישהו רוצה לגנוב לי את הרעיון, אני מבטיח לא לתבוע. מקסימום לבקש להצטרף כשיגיע הזמן.