על הכיס של הסטודנטים
"סטודנטים נאבקים רק על הכיס שלהם!" עולה הטענה חדשות לבקרים. ואני אומר: מצוין!
לא אספר על כל מעלליי בשבועות האחרונים. זה כבר עניין לפוסט אחר. רק אציין שבין שאר הדברים, הקמנו את "מטה המאבק נגד שביתת הסטודנטים", ששם לו למטרה להפסיק את השביתה המגוחכת הזו.
לקראת הפגנת הסטודנטים שהתקיימה השבוע, פנו אלינו שני חבר'ה נחמדים מאוניברסיטת בן גוריון, בבקשה להצטרף אליהם להפגנת נגד.
מכיוון שמטה המאבק הוא בית לכל מתנגדי השביתה, ללא קשר למניעים להתנגדות, הנטייה הייתה להסכים וחברינו אף הגיעו לתמוך בהם במהלך ההפגנה.
הטענה העיקרית שלהם היא שהסטודנטים מפגינים ושובתים רק כשזה נוגע לכיס שלהם, ולא עושים דבר בסוגיות לאומיות אחרות כמו ניצולי השואה, השבת החטופים וכו'.
עם זאת, הגיע הזמן שנאמר את האמת - אין שום סיבה שארגוני הסטודנטים יפגינו על משהו שהוא לא שכר הלימוד שלהם.
יש לי בעיה עם שני דברים בטיעון של הבאר שבעים - עם תיאור המצב המצוי, ועם תיאור המצב הרצוי.
לא אספר על כל מעלליי בשבועות האחרונים. זה כבר עניין לפוסט אחר. רק אציין שבין שאר הדברים, הקמנו את "מטה המאבק נגד שביתת הסטודנטים", ששם לו למטרה להפסיק את השביתה המגוחכת הזו.
לקראת הפגנת הסטודנטים שהתקיימה השבוע, פנו אלינו שני חבר'ה נחמדים מאוניברסיטת בן גוריון, בבקשה להצטרף אליהם להפגנת נגד.
מכיוון שמטה המאבק הוא בית לכל מתנגדי השביתה, ללא קשר למניעים להתנגדות, הנטייה הייתה להסכים וחברינו אף הגיעו לתמוך בהם במהלך ההפגנה.
הטענה העיקרית שלהם היא שהסטודנטים מפגינים ושובתים רק כשזה נוגע לכיס שלהם, ולא עושים דבר בסוגיות לאומיות אחרות כמו ניצולי השואה, השבת החטופים וכו'.
עם זאת, הגיע הזמן שנאמר את האמת - אין שום סיבה שארגוני הסטודנטים יפגינו על משהו שהוא לא שכר הלימוד שלהם.
יש לי בעיה עם שני דברים בטיעון של הבאר שבעים - עם תיאור המצב המצוי, ועם תיאור המצב הרצוי.
החבר'ה האלו שואפים למצב שבו הסטודנטים ישביתו את הלימודים או יביעו עמדה בנושאים "חברתיים" או "לאומיים", כפי שנעשה תדיר במדינות אחרות.
אני מאמין שארגוני הסטודנטים נבחרים כדי לעסוק אך ורק בעניינים סטודנטיאליים – נושאים שבתוך הקמפוס, וייצוג האינטרס ה"סטודנטיאלי" כלפי חוץ בתור קבוצת לחץ במוסדות מוניציפליים וארציים – דוגמת העיסוק בסוגיות של שכר הלימוד וכו'.
בשביל להביע עמדה בסוגיות לאומיות שאינן קשורות בנושאים סטודנטיאליים מתקיימת מערכת הבחירות הכללית לכנסת, וקיימים אלפי ארגונים במה שקרוי "החברה האזרחית" שבהם הסטודנטים יכולים לפעול כאינדיבידואלים או להצטרף לקבוצה המאמינה באותם ערכים – אך לפעילות זו אין קשר לעובדת היותם סטודנטים אלא לעמדתם הפוליטית, לתפיסת העולם החברתית שלהם ולאלפי דברים אחרים שאין להם דבר ולו חצי דבר עם הסטטוס הסטודנטיאלי שלהם. ה"סטודנטים" אינם גוף בעל אג'נדה פוליטית.
אני למשל, אינני מסכים עם מטרותיהם של רבים מהמאבקים ה"חברתיים" בישראל, ולכן לא מעוניין שאגודת הסטודנטים תשתמש בשמי כמייצגת אותי במאבקים כאלו. אם היינו בוחרים באגודת הסטודנטים על סמך מצע "לאומי", אני מניח שהתוצאות היו דומות יותר לתוצאות הבחירות לכנסת, ואפשר היה לוותר לחלוטין על הבחירות לאגודה. האגודה נבחרת כדי לעסוק בעניינים סטודנטיאליים, ואין פסול בכך שהיא לא תעסוק בשום דבר מעבר לכך.
יש לקחת בחשבון שבבחירות לאגודות הסטודנטים מוצנע לחלוטין המצע ה"לאומי" של המועמדים ולנו מוצגת רק האג'נדה הקמפוסיאלית, מבלי לומר לנו איזה נציג משתייך לאיזה תא סטודנטים, מה גם שרבים מן הסטודנטים כלל לא מודעים לקשר שבין תאים מסוימים למפלגות פוליטיות (למה "להלבין" את השם "מפלגת העבודה" תחת הכותרת "הדור החדש"? מה מנסים להסתיר?).
הציפייה שאגודת הסטודנטים תשתתף לפי ראות עיניה באירועים ציבוריים שאינם סטודנטיאליים, כמייצגת 250,000 סטודנטים, היא בעייתית, מכיוון שמכניסים שחקן למשחק הפוליטי, מבלי שאף אחד נתן לו באמת לגיטימציה לייצג את עמדותיו במשחק הפוליטי.
הלגיטימציה (המוטלת בספק ממילא) ניתנה לשחקן הזה כדי לשחק במשחק אחר בכלל – זה הסטודנטיאלי.
כאשר יו"ר ארגון סטודנטים, שהוא גם חבר מרכז מפלגה מסוימת, מאיים או לחילופין מבטיח לחבר מפלגה אחר את תמיכתו, ומציג את עצמו בכובע של יו"ר ארגון שמייצג 250,000 איש, זה מטעה ומסלף את העובדות - הוא לא באמת יכול לגייס את 250,000 האנשים לעמדתו בנושא פוליטי מסוים, מכיוון שלא זהו המנדט שניתן לו.
ואם ניגע בתיאור המצב המצוי, בשנה האחרונה אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב השתתפה בהפגנות רבות (בעיקר של גופי שמאל כמובן) שמטרתן נושאים חברתיים, וכלל לא סטודנטיאליים גרידא. הדוגמה הבולטת היא השתתפותה הרשמית בועידת העשוקים לצדק חברתי מוקדם יותר השנה.
ואם ניגע בתיאור המצב המצוי, בשנה האחרונה אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב השתתפה בהפגנות רבות (בעיקר של גופי שמאל כמובן) שמטרתן נושאים חברתיים, וכלל לא סטודנטיאליים גרידא. הדוגמה הבולטת היא השתתפותה הרשמית בועידת העשוקים לצדק חברתי מוקדם יותר השנה.
כמו כן, קיימים ארגוני סטודנטים הפועלים כל הזמן לשיפור מצב החברה בישראל, צמצום הפערים, נגד הגדר, סיוע לתושבי הצפון בזמן המלחמה, ובנוסף עליהם, רבים הם הסטודנטים שפועלים כאינדיבידואלים במסגרות שונות על רקע נושאים חברתיים שאינם סטודנטיאליים (איך אפשר בלי להזכיר את נובה).
סטודנט המעוניין בכך, מוזמן ויכול להביע עמדה על כל נושא שבעולם, ולפעול לקידום מטרותיו, אך לא תחת הכותרת של גוף שאמור לייצג ולפעול למען הסטודנטים מתוקף מעמדם כסטודנטים, או השתייכותם לקבוצת הסטודנטים באוכלוסייה. ישנן מסגרות לגיטימיות יותר לשם כך.
לכן אל לנו להתלונן על כך שהסטודנטים כקבוצה לא מוחים על עוולות חברתיות כאלה ואחרות, מכיוון שהסטודנטים כקבוצה צריכים למחות על עניינים שקשורים בסטודנטים כקבוצה. מלבד עניינים אלו, אין משמעות להיותם קבוצה.
אם אגודת הסטודנטים לא תשבית את הלימודים ותדאג ל"תחת של הסטודנטים" כפי שמתרעמים גיא חזן ואיל מזרחי,הסטודנטים מבן גוריון, היא תמעל באמון הסטודנטים שלשם כך שלחו אותה. ידידי עוסטי היה מוסיף שחבל שהיא שוכחת לנגב אותו מדי פעם.
.jpg)
2 comments:
הי גבי, האם אין המאבקים הנוספים עליהם מדברים שני הבאר-שבעים בכלל אפוליטים?
כמו קיצבאות לניצולי השואה והעלאת המודעות לחטופים.
האם אין זה לגיטמי להאבק לטובת הנושאים האלה תחת המטרייה של ציבור הסטודנטים?
היי לידור,
ובכן למען האמת אין כזה דבר מאבק א-פוליטי. הפוליטיקה היא בדיוק הויכוח בין מגזרים שונים בציבור על חלוקת המשאבים ביניהם. מכיוון שהמשאבים מוגבלים, לא כולם יכולים לבוא על סיפוקם, ולכן המערכת הפוליטית מנסה לאזן - מגזרים שונים בוחרים נציגים שמבטיחים להם הבטחות שונות ומשונות, ובסופו של דבר, לאחר הבחירות, הממשלה והכנסת מנסות לאזן בין הדרישות של הציבור אותו הן מייצגות, שמורכב מהרבה קבוצות אינטרס שונות.
השקעת כסף בניצולי השואה או בהשבת החטופים לישראל, באה על חשבון משכורות המורים, סל התרופות או רענון הימ"חים לפני המלחמה הבאה (ואין לי כוונה לפסוק כאן מה יותר חשוב). יש תביעות של הציבור שלא נענות בכלל, ויש תביעות של מגזרים שונים שנענות באופן חלקי. זה בדיוק המשחק הפוליטי.
הטיעון שהעליתי בפוסט הוא שלציבור הסטודנטים אין עמדה אחידה בכל הנוגע לניצולי השואה או לחטופים. ברור שכולנו היינו רוצים שניצולי השואה יוכלו לחיות בכבוד, ושהחטופים ישובו במהרה למשפחותיהם. השאלה היא באיזה מחיר? האם גם במחיר העלאת שכר הלימוד? אין בין הסטודנטים לבין עצמם שום דבר במשותף, מלבד היותם סטודנטים - מעין סטטוס אירעי שכזה, שמיד לאחר שאתה מסיים להיות סטודנט, ממש לא מעניין אותך מה קורה שם עד שהילדים שלך נכנסים למערכת.
ישנם נושאים מהותיים הנוגעים לאותו סטטוס סטודנטיאלי, ובנוגע אליהם הסטודנטים הופכים להיות אחד מאותם מגזרים באוכלוסייה, שמתחרים עם הנכים, הקשישים, החיילים, המורים וכל האחרים על חלקם בעוגה. אחד הנושאים הללו הוא סוגיית שכר הלימוד באוניברסיטאות, או בכלל המשבר במערכת ההשכלה הגבוהה. כאן יש מקום לעיסוק בסוגייה ברמה הארצית תחת המטרייה של ציבור הסטודנטים.
שים לב - זה לא מחייב שכל הסטודנטים יחזיקו באותה עמדה - גם כאן פועלת המערכת הדמוקרטית.
יאמרו רבים - אם כך, בהנחה שהנהגת הסטודנטים נבחרה ברוב קולות, על הסטודנטים לקבל את העובדה שנציגיהם ייצגו אותם בכל נושא שהוא, והטענה שלי היא שכאן בדיוק נקודת הכשל - כאשר הנציגים עומדים לבחירה, הם מציגים בדיוק את הנושאים בהם יטפלו, ונושאים אלו מגדירים היטב את המנדט שלהם - טיפול בנושאים קמפוסיאליים, וייצוג ציבור הסטודנטים בנושאים "ארציים" הקשורים במערכת ההשכלה הגבוהה.
אם כל מועמד למועצת אגודת הסטודנטים היה מציג משנה מדינית כוללת, כפי שכתבתי בפוסט, ככל הנראה תוצאות הבחירות לאגודה היו דומות יותר לתוצאות הבחירות לכנסת, ומכיוון שלא כך, ברור שציבור הבוחרים בקרב הסטודנטים מבינים שישנו הבדל במנדט שניתן לנציגיהם.
אני חוזר ומדגיש - המאבקים שציינת ורבים אחרים הם לגיטימיים, וכולם מתקיימים בספירה הפוליטית. לגיטימי שסטודנט יראה את עצמו כחבר במגזרים נוספים באוכלוסייה (היום כמעט כולנו שייכים למספר מעגלים חברתיים) - ולעיתים מגזרים אלו יעלו בפני המערכת הפוליטית דרישות סותרות. אני יכול להיות סטודנט ומורה בו זמנית, כאשר במסגרת תקציב החינוך, כל שקל שיורד משכר הלימוד שלי כסטודנט, הוא שקל פחות במשכורתי כמורה, ואני צריך להבין מהו סדר העדיפויות שלי.
באותה צורה יכולים להיות קשישים או ניצולי שואה שהם גם הורים לילדים בתיכון, או הורים לחיילים, והם בוחרים מה חשוב להם יותר, או לפחות בוחרים בנציגים שמבטיחים להם שסדר העדיפויות שהם רואים לנגד עיניהם, דומה לשלהם.
Post a Comment