מדוע באמת הם נוטשים?

הבוקר קראתי בעיתון הארץ קטע שכתב ראש החוג הקודם שלי, ד"ר איל חוברס, ובו הוא מנסה לברר מדוע נוטשים החוקרים את האקדמיה הישראלית (ובכותרת הוא רומז שהם נוסעים מערבה כמובן).

ד"ר חוברס מסביר שבעולם אקדמי גלובלי, בו לא ממש משנה היכן מתגורר החוקר, יילך איש האקדמיה למקום שבו יקבל תמורה כספית גבוהה יותר, מקום שבו יהיו לו אפשרויות להתפתח מחקרית, ומקום שבו הוא יוערך על מעשיו.

חוברס תולה את הבעיה במבנה הניהולי של האוניברסיטה, ומעיד על כך שלמרות עזיבת חוקרים ותיקים, מקוצץ מספר התקנים לחוקרים צעירים בגלל השינוי לרעה במעורבות הסגל האקדמי במנגנוני קבלת ההחלטות ברפורמה מלפני 4 שנים.

אכן, צמצום ודלדול הסגל האקדמי באוניברסיטאות הישראליות הוא בעיה מהותית, אשר השלכותיה נוגעות ישירות לאיכות ההשכלה הגבוהה בישראל, שעל הידרדרותה כתבתי בעבר - סגל חוג מן המניין שמונה רק 4-5 מרצים, לא יכול לתת מענה בגיוון אקדמי ובהנחייה מעמיקה של סטודנטים וחוקרים צעירים כנדרש, וההכשרה האקדמית לתואר ראשון ושני הופכת להיות צרה ושטחית מאוד.

בסוף דבריו כותב ד"ר חוברס על כך שהאוניברסיטאות הישראליות נותרו תועות באחו הקפיטליזם הגלובלי, מה שמעלה את השאלה - מדוע האוניברסיטאות שמושכות אליהן את החוקרים הישראלים אינן תועות כאחיותיהן הישראליות, ומוצאות את דרכן אל העשב הטוב ביותר באחו?

מיהן אותן האוניברסיטאות שמושכות אליהן את החוקרים הישראלים (ואחרים ממדינות נוספות)? עיתון הפייננשל טיימס מפרסם מדי שנה את רשימת 10 האוניברסיטאות הטובות בעולם בתחום מנהל העסקים, אותו מזכיר חוברס כראשון להתמוטט בישראל מבחינת נטישת חוקרים, וזו כוללת בשנת 2006 את בי"ס וורטון שבאוניברסיטת פנסילבניה, הרווארד, סטנפורד, קולומביה, לונדון ביזנס סקול, אוניברסיטת שיקאגו, אוניברסיטת ניו יורק, דארטמות' קולג', אינסאד והמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס.

קל לראות כי אוניברסיטאות אלו מציעות לחוקרים את אותם שלושת הדברים שציין ד"ר חוברס כאטרקטיביים לחוקרים - הערכה, התקדמות מקצועית-מחקרית וכמובן תמורה כספית נאותה.

היכולת של אוניברסיטאות אלו לספק את שלושת גורמי המפתח מצביעה על דבר נוסף משותף באופן בולט לכולן - אלו מוסדות שגובים שכר לימוד מלא מן הסטודנטים, ולא תלויים בפירורים מן התקציב הממשלתי.

מתי יבינו אנשי הסגל האקדמי והסטודנטים בארץ, שהבעיה אינה נעוצה במבנה ניהולי כזה או אחר, או בשימוש לא מושכל בתקציבים הקיימים? גורמים אלו אולי מחריפים מעט את הבעיה, אך התמקדות בבעיות אלו משולה להדבקת פלסטר על פצע ענק ומדמם. הגיע הזמן לרפורמה אמיתית במערכת ההשכלה הגבוהה, שתאפשר לאוניברסיטאות הישראליות להופיע בשנה הבאה ברשימת ה-10 הגדולות. דיינו אם יצליחו להשתחל לפחות לרשימת ה-100, בה אין ולו אוניברסיטה ישראלית אחת.

בכל אופן, בעיתון הארץ לא הסכימו לפרסם את הטקסט הזה (בניסוח מהוקצע יותר כמובן) בתור מאמר תגובה, אבל הסכימו לתת לעניין במה לפחות במדור המכתבים למערכת.